יום שישי, 15 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - חישוב השנים האבודות - הפלת"ד

עו"ד נועם קוריס - חישוב השנים האבודות - הפלת"ד


חישוב השנים האבודות. בפס"ד גבריאל העליון הותיר שאלה זו למחוקק. הפיצוי אז היה מגוחך ללא פיצויים לתלויים לניזוק החי שקוצרה תוחלת חייו (שם היה הקושי העיקרי). החידוש באטינגר שגם בשנים שניזוק לא יזכה לחיות בין אם נותר חי ובין אם מת ישנה זכאות לפיצויים.
דרך חישוב הפיצוי בנוגע לשנים האבודות מובססת גם היא על חישוב הידות. יש חלק של משק הבית המשותף ובשנים האבודות בית המשפט ראה להוסיף ידת חיסכון. הדגשנו שחסכון איננו דווקא הכנסת כסף לקופת חיסכון אלא גם תשלומים למשכנתא וכיוצ"ב.
לניוק החי הייתה שיטת שחשבו להצמיד לו משפחה וירטואלית ,למרות שהחישוב שעשינו לתלויים הוא דינאמי – בהתחשב בגלאי 18/21 של התלויים. העניין שבעקרון גרם לתשלומים גבוהים יותר הוא בעיקר במקרים של רווקים או ניזוק חי שקוצרה תוחלת חייו, ואילו ידת החיסכון לא ייקרה משמעותית את הפיצויים.
בפס"ד פינץ דן השופט שפירא במחוזי (מבקר המדינה כיום). דובר שם ברווק שנהרג בגיל 20 לערך, והשופט שפירא הצמיד לו משפחה וירטואלית. בעליון זה נהפך ונקבע שיש לבחון את המצב המשפחתי הקיים של הניזוק. זה המצב ברגיל בחישוב פיצויים. כך למשל ראינו לגבי אלמנה שמתחילה לעבוד אחרי שבעלה נהרג בתאונה. זו ההלכה כרגע והמרצה מעלה שאלה זו כהרהור. ראינו שגם גובה השכר נקבע לפי השכר ערב התאונה אך אם ברור שהנפגע היה עתיד להעלות בשכרו – כן מביאים זאת בחשבון. כלומר לפעמים מביאים בחשבון נתונים עתידיים. פעם הייתה הנה שהרוב המכריע מתחתן ומקים משפחה, ואילו היום יש זרמים אחרים. אין ספק שהרבה יותר פשוט לפסיקה לצלם את המצב ערב התאונה. לדעת המרצה זה גם עניין של תמחור. העקרון שנקבע הרבה יותר זול מאשר להצמיד לו משפחה רעיונית. ברגע שיש משפחה רעיונית מנכים הרבה יותר.
השופט ריבלין גם אומר בפס"ד פינץ שאם נחיל את שיטת הידות יש ידת קיום, חסכון ומשק בית. על מה נפצה? הקיום והמשק הולך איתו, נשאר החסכון. זה גם ה30% שריבלין אמר מסיבות אחרות. נניח שנער בן 16 נהרג. יש חזקה של פס"ד רים אבו חנה שמכיוון שלא התחיל לעבוד נאמוד את נזקיו לפי השכר הממוצע במשק. אח"כ גוזרים 30% וזה ההפסד לעזבון. הנער היה עובד בגיל 21. מחשבים במשפט מגיל 21 עד 67 לפי 30% מהשכר הממוצע. עם זאת העליון ציין שם ששיעור זה עשוי להשתנות לפי בירור עובדות העניין. למשל אם נוכיח שרווק מסוים היה חוסך 70% מהכנסתו, ברמה העקרונית, ההצהרתית זה אפשרי אך המרצה לא מכיר פס"ד שחרגו מה-30% מאז פינץ.
המרצה מספר שכמה חודשים אחרי פס"ד פינץ אסף פסקי דין רבים מלפני פינץ ולא מצא פסיקה של 30%. הוא שאל על כך את השופט ריבלין והוא טען שכך הם נוהגים בעליון כשפוסקים סכום חלקי. לדעת המרצה 30% חסכון זה המון והרבה יותר מהחסכון האמיתי של רווק ממוצע כיום, בטח כזה שמקבל שכר ממוצע. מצד שני בית המשפט לא מחשיב את המשפחה הוירטואלית.
המרצה מספר במאמר מוסגר על דו"ח עתידי של וינוגרד הכולל המלצה להוריד את השיעור הריבית בהיוון של הביטוח הלאומי. המשמעות שהניכוי מהפיצויים יהיה הרבה יותר קטן כתוצאה מהיוון וכך התשלום לניזוק יהיה הרבה יותר גדול.
לסיכום ברווק אין ידות. פשוט נותנים 30% מהשכר (אם כבר החל לעבוד ניתן לטעון שזה השכר ולא השכר הממוצע במשק). מוסיפים בדר"כ 12% עבור הפנסיה (חלק הפרשות העביד) (מתוך הסכום אליו הגענו אחרי הפחתת 70%).  
פס"ד אורנית צרור: עד אז בית המשפט היה בודק מה תביעת התלויים ומה תביעת העזבון והתובע היה בוחר את הגבוה. בתביעת העזבון אתה חייב לנכות את טובת ההנאה שצמחה מהמוות.  פס"ד מיכל קידר – פס"ד של צבי טל (עם אור ודורנר) – הוא אמר שחלופיות התביעה אינה הגיונית. טען שמדובר בתביעות נפרדות ואין מקום לניכוי. דעת הרוב הייתה שצריך להשאיר זאת למחוקק וטל נשאר במיעוט. בפס"ד צרור אומצה דעת המיעוט של השופט טל וקבע כי פסיקת הגבוה יהיה רק לגבי הפסדי הכנסה ואין חילופיות גורפת בין תביעת עזבון לבין תביעת תלויים. פשט לשון 19(ד)בא להוסיף את תביעת העזבון על תביעת התלויים. התוצאה שפיצוי על כאב וסבל שהולך לעזבון לא מנוכה מתביעת התלויים. הוצאות רפואיות והפסד הכנסה לעבר (למשל הפסיד שנה מאז התאונה ואז נפטר) – חלקים אלו לא מנוכים. גם אובדן שירותים לא מנכים (השווי של עזרה של המנוח) בבית שנפסק לא מנוכה. זה סעיף שיכולים לפסוק בו מאות אלפים. מצמידים זאת לתביעת התלויים.
המסקנה: מתביעת העזבון לא מנכים פיצויים הנפסקים לתלויים בגין ראשי נזק שאינם הפסדי תמיכה. מה שמהווה הפסד תמיכה כן מנכים. אי אפשר לקבל פעמים פיצוי עבור כושר ההשתכרות של המנוח. תמיד התביעה לאובדן השתכרות בשנים אבודות תהיה קטנה יותר מתביעת התלויים – כי עוד יד מחלקת ידות למספר קטן יותר.
אם לסכם הקטע היחיד שיש בו חפיפה זה הקטע של השכר. בתלויים נקרא הפסד תמיכה ובעזבון הסד השתכרות.
אם יש זהות בין היורשים לתלויים יש לנכות רק אובדן השתכרות, לפי הסכום הגבוה. למשל אדם נהרג והשאיר אלמנה ושני ילדים.
אם אין זהות בין היורשים לתלויים – אלמנה וארבעה ילדים, מתוכם שני ילדים בגירים – חלק מהיורשים תלויים וחלק רק יורשים. יש לנכות מתביעת העזבון את תביעת התלויים, היתרה מצורפת לתביעת העזבון. מה האינטרס של היורש שאינו תלוי? חלקם הוא תביעת העזבון. האלמנה חצי והילדים חצי. 4 ילדים – שמינית. כל אחד מהבוגרים יקבל רק שמינית. תביעת העזבון תכלול כאב וסבל, נזק שאינו נזק ממון. אבל היא כוללת גם תביעה בדין אובדן שכרו של המנוח בשנים האבודות שמחושב לפי ידות רק בתוספת ידה. החלק של תביעת התלויים לגבי אובדן התמיכה מנוכה מתביעת אובדן ההשתכרות של היורשים. היתרה הוא רק ידת החסכון. זה החלק שיתחלק בין כל היורשים. ליורשים שאינם תלויים יש אינטרס שתלויים יקבלו פחות כדי שינכו להם פחות. זה קורה פעמים רבות בנישואים שניים שהילדים הקודמים גדולים בהרבה ואינם תלויים.  
תביעת העיזבון בשנים האבודות – מזהים קופה משותפת. שלב שני מס' ידות בהתאם למספר בני המשפחה (לרבות המנוח) בתוספת יש משק בית ויד חסכון. מחלצים שווי ידה אחת. מפחיתים מהקופה את יד המנוח וזה הפיצוי בגין השנים האבודות. יש ראשי נזק נוספים כמו כאב וסבל וזו תביעת העזבון בהגדרה. החלק של המנוח יותר קטן כי מחלקים ליותר ידות. לכן תמיד ישאר משהו לעזבון (כי לתלויים מנכים ידה יותר גדולה אז הסכום שיפסק לעזבון לגבי השכר יהיה גדול יותר)
למה בתביעת תלויים אין חסכון? אין תשובה ברורה כי אם זה נכון בשנים אבודות זה נכון גם בתביעת תלויים.
מה קורה כששני ההורים נהרגים יחד ונותרים הילדים. לפעמים יש חשיבות מי מת קודם אם אדם התחתן בשנית ואז חלוקת הירושה יכולה להשתנות. לגבי חישוב הפיצויים הילדים מקבלים את משק הבית וידת החסכון. אין כאן ייחודיות יוצאת דופן.
אלמן/אלמנה שנישאו בשנית:
ההלכה הייתה שאלמנה שנשאת בשנית מתבטלת התלות שלה. זו הייתה פעם ההלכה. מפנה לפס"ד ת.א. 1707/09 מיכלסון קלושניר. מצוין שיש לנכות את תמיכתו של הבעל השני מתביעת התלויים בגין הפסדי תמיכה. אם לא ננכה נטענה שמדובר בחיוב בפיצוי על נזק שלא נגרם בפועל. לעומת זאת, נקבע שאין לנכות תמיכה של בין זוג חדש מהעזבון.
למשל אישה שהתאלמנה – כתלוי 2\3. כעזבון 3\4. אם לא התחתנה מקבלת הכול. אם התחתנה עם מישהו שמרוויח יותר אין תביעת תלויים ואז לא ינכו כלום מהעזבון – אז לא עשינו כאן כלום לדעת המרצה. זו ההלכה היום. לדעת המרצה אין הגיון של לנכות מתביעת התלויים. זה לא עניינו של המזיק שהאלמנה נישאה בשנית. עקרונית יום אחרי התאונה היה צריך המזיק לשלם הכל.
גם אם האלמנה חיה עם ידוע בציבור – גם אבדה את התלות שלה בבעלה המת.
פס"ד שוקרון: לוקחים את הנתונים לפי מבחן האלמלא – אין להתחשב בהכנסת האלמנה בעקבות התאונה אם אלמלא התאונה לא הייתה עובדת (כלומר: אם עובדת רק בגלל התאונה). לכן לא מפחיתים זאת מהתביעה. בנוסף נקבע שם שיש כספים שאדם נותן לילדיו כמו באירועים משמחים ויש להוסיף זאת לפיצוי. בפועל המרצה מציין שבכל אופן העוגה אותה עוגה כך שזה לא משנה. המרצה עיר שזה גם מייצג כיצד הפסיקה הולכת לפי חזקות.
פיצוי על פי חזקות:
המרצה מציין חמש חזקות –
א.      חזקה לידות ומספר הידות (ההנחה שכל אחד צורך אותו דבר)
ב.      היעדר משפחה (דברנו על פס"ד פימץ)
ג.       השכר הממוצע המשק
ד.       גיל הפרישה כ-67
ה.      שיעור פיצוי 30% לרווק

המשמעות שבתביעות נזיקין פשוטות ניתן לקבל הכל לפי חזקות וזה נוח לכולם כי הכל יותר פשוט וקצר. פס"ד ע"א 610/75 אמנון רותם נ' נוף מקרה שהוכח שהכנסה כוללת של משק הבית שנבעה עקב פטירת המנוחה – הרבה יותר כסף הלך לקופת משק הבית המשותף. במקרה זה אושרה חלוקה לידות שלא לפי החזקות המסורתיות. 

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק.

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 12 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - בג"צ 1514/01 יעקב גור אריה ואח' נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

          בג"צ 1514/01 יעקב גור אריה ואח' נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו- 


      המשיבה 1 (להלן – המשיבה) הזמינה מהמשיבים 4-2 סרט שעסק בתושבי היישוב מצפה כרמים. הסרט יועד לשידור במסגרת תכנית המשודרת בשבת. התכנית משודרת במסגרת רצועת השידור היחידה באורך מתאים, המוחזקת בידי המשיבה, מכוח סמכותה על-פי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן1990-. העותרים תושבי מצפה כרמים, שהם שומרי תורה ומצוות, מתנגדים לשידור התכנית בשבת וטוענים כי השידור יגרום להם לקחת חלק בחילול שבת, ובכך יפגע בחופש הדת שלהם. מכאן העתירה.

בית-המשפט העליון פסק:
א.(1)מעיון בחומר שהובא לפני בג"ץ עולה כי לא היה כל הסכם בין העותרים (או מי מהם) לבין המשיבים שלפיו הסרט לא ישודר בשבת. אלא העותרים היו אמורים לדעת כי הסרט ישודר בשבת, והמשיבים הניחו, והיו רשאים להניח, כי העותרים מסכימים לכך. הייתה זו חובתם של העותרים לברר עניין זה בטרם ישתתפו בסרט (274א – ב).
(2)על רקע זה קמה ועומדת השאלה אם עומדת לעותרים הזכות – שאינה מעוגנת בהסכם – כי הסרט לא ישודר בשבת, שכן הוא פוגע, לטענתם, ברגשותיהם הדתיים ובחופש הדת שלהם (274ב).
ב.(1)חופש הדת הוא זכות יסוד במשפט הישראלי ומהווה עקרון יסוד של השיטה המשפטית (277ב – ג).
(2)חופש הדת משתרע על חירותו של הפרט להאמין, וחירותו לפעול על-פי אמונתו תוך מימוש כלליה ומנהגיה ("חופש הפולחן"). על-כן כולל חופש הדת את זכותו של אדם שלא יכפו עליו לפעול בניגוד לדתו. חופש הדת קשור לפרט ולמימוש זהותו. הוא חלק מה"אני" שלו. כשם שה"אני" מהווה תופעה מורכבת שאין לקבוע בבירור את גבולותיה, כן אין לקבוע את גבולותיו של חופש הדת (277ד – ו).
ג.(1)שידור הסרט בשבת אינו פוגע בחירותם של העותרים להאמין ובחירותם לפעול על-פי אמונתם. הוא אינו מונע מהם מלממש את כלליה ומנהגיה של אמונתם. כל שהעותרים טוענים הוא כי פעולתם של אחרים (המשיבים) בניגוד למצוות הדת מהווה פגיעה בחופש הדת של העותרים (277ז).
(2)לעניין זה יש להבחין בין פגיעה ישירה באורח החיים של הפרט (המהווה פגיעה בחופש הדת שלו) לבין פגיעה ברגשות של הפרט עקב מעשיו של אחר, שאינה פגיעה בחופש הדת. אכן, מקום שבו אדם נפגע ממעשיו של אחר שהם בניגוד לדת, הטענה אינה של פגיעה בחופש הדת אלא ברגשותיו ובתודעתו (278ב – ג).
(3)אשר-על-כן אין שידור הסרט פוגע בחופש הדת של העותרים אלא רק ברגשות הדת שלהם. ולעניין זה אין נפקא מנה כי במקרה הנדון טוענים העותרים כי הפגיעה בהם אינה רק בשל מעשיהם של אחרים, אלא גם בשל השימוש בשבת בראיונות שנעשו עם העותרים ביום חול. גישה אחרת בעניין זה תוביל להרחבה בלתי מבוקרת של חופש הדת וסופה זילות של חופש הדת וריקונו מתוכן (278ד – ה).
ד.(1)נוסחת האיזון להכרעה בין רגשות הדת של העותרים לבין חופש הביטוי של המשיבים קובעת כי על-מנת לדחוק את רגלי חופש הביטוי נדרש שהפגיעה ברגשות הדת תהיה קרובה לוודאי (מבחינת הסתברות התרחשותה) וממשית וקשה – מעבר לסף הסבולת של החברה הישראלית – מבחינת עוצמתה (275ג – ד).
(2)במקרה הנדון אכן הפגיעה ברגשות הדת של העותרים עקב שידור הסרט היא ודאית. אך מבחינת עוצמתה, אין היא מגיעה לדרגה אשר – על-פי סף הסבולת המקובל בחברה הישראלית – מצדיקה הגבלתו של חופש הביטוי (275ה – ז).
(3)אימוץ גישה אחרת לעניין זה פירושה העמדה בסכנה של שידורי הטלוויזיה והרדיו בכללם, רק משום שקיום השידורים עשוי לפגוע ברגשות דת של מי שמתנגדים לחילול שבת על-ידי אחרים (276א – ג).
(4)עוצמת הפגיעה ברגשות העותרים אינה מצדיקה הגבלת חופש הביטוי במקרה הנדון משום שהם יכלו להתנות מראש את הסכמתם לצילום התכנית באי-שידורה בשבת (אך לא עשו כן), וגם משום שעוצמת הפגיעה מוחלשת עקב הסכמת המשיבים לשדר כתובית שלפיה הסרט צולם ביום חול (276א, ג – ד).
ה.(דעת מיעוט –  השופטת ד' דורנר):
(1)היסוד המפריד את חופש הדת מפגיעה ברגשות דתיים הוא כי הפעולה הפוגעת תהיה אסורה על המאמינים או מחויבת עליהם לפי מצוות דתם. תוכן ציוויי הדת נקבע על-ידי מורי ההלכה הדתיים (280ה – ו).
(2)במקרה הנדון נפסק על-ידי רב המקום של העותרים כי בהופעתם בסרט המשודר ביום שבת הם יפרו בעצמם את מצוות הדת, גם אם השידור יתבצע על-ידי אחרים. לכן, לאור העקרונות המקובלים ביהדות, והמעניקים מעמד קובע לקביעת רב המקום, שידור התכנית יגרום לעותרים לחלל שבת ובכך לעבור על מצוות דתם (281ד – ז, 282ה).
(3)יסודה של ההבחנה בין איזון אנכי לבין איזון אופקי של ערכים אינו בתוצאת האיזון במובן של ויתור הדדי כנגד העדפת ערך אחד על פני האחר, אלא במטרתו, שממנה נגזרות אמות-המידה לאיזון. האיזון האנכי – המיושם בהתנגשות שבין זכות אדם לבין אינטרס ציבורי – נועד למזער, ככל הניתן, את הפגיעה בזכות גם כאשר האינטרס הציבורי גובר עליה. ואילו האיזון האופקי – המיושם בהתנגשות בין זכויות אדם בינן לבין עצמן נועד להפחית, ככל הניתן, את הפגיעה בשתי הזכויות גם יחד (284א – ב).
(4)תכליתה של פיסקת ההגבלה, שעם יסודותיה נמנה עקרון המידתיות, היא להגן על זכויות האדם על-ידי מזעור הפגיעה בהן בהתנגשן באינטרס ציבורי. אל תוך עקרון המידתיות משתלבות היום גם נוסחות איזון, כגון מבחן "הוודאות הקרובה" ומבחן "האפשרות הסבירה", שגובשו בפסיקה עוד בטרם נקלט עקרון המידתיות במשפטנו, וזאת לצורך קביעת חוקיותן של החלטות של רשויות המנהל הפוגעות בזכויות אדם. נוסחות אלה מתחשבות במשקלם הסגולי של הזכות ושל האינטרס הציבורי שלמענו מתבקשת פגיעה בזכות (284ד – ה).

(5)אמות-המידה שבפסקת ההגבלה, ובמיוחד עקרון המידתיות, אינן הולמות איזון בין שתי זכויות אדם. מטרתו של האיזון האופקי היא להפחית את הפגיעה בשתי הזכויות, וזאת, כאמור, על-ידי ויתור הדדי המאפשר הגשמת השתיים כאחת, אם כי לא בהיקף מלא. אך אם אין אפשרות לקיום בצוותא של שתי הזכויות המתחרות, תגבר הזכות שתוצאת הפגיעה בה לפרט היא חמורה יותר (285ג).
(6)במקרה הנדון זכויות האדם המתחרות – חופש הדת של העותרים, מצד אחד, וחופש הביטוי וזכות הקניין (שמשקלה קל יותר) של המשיבים, מצד אחר – הן שוות משקל, אלא שוויתור הדדי ביניהן אינו אפשרי (285ו).
(7)בנסיבות הקיימות לזכות לחופש הדת אין מרחב נסיגה ואף הפגיעה בה היא מהותית, שכן כאמור לעיל, על העותרים נכפה – לגישתם ולגישת רבם – חילול שבת. לעומת זאת נסיבות המקרה מאפשרות למשיבים לוותר על מקצת זכויותיהם על-ידי שידור הסרט ביום חול במקום בשבת. ויתור זה פוגע אך בשולי הזכויות (285ו – ז).

(8)אין יסוד לטענת המשיבים כי שידור הסרט ביום חול אינו אפשרי משום שיש בידי המשיבה סמכויות חוקיות ואמצעים מעשיים שונים המאפשרים לה להסיט – אגב קיום שיח ושיג עם הזכיינים – את מועד שידור התכנית ליום חול. אכן, הדבר כרוך במאמץ מסוים, וייתכן שאף בעלות כספית – אך אלו הם אמצעים שיש לנקוט על-מנת להגן על חופש הדת של העותרים מפני הפגיעה המהותית שתיגרם אם תשודר התכנית בשבת (286ה – ז).
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שבת, 9 ביולי 2016

בג"צ 6406/00- בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נגד שר התקשורת ואח'

1.       בג"צ 6406/00- בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נגד שר      התקשורת ואח'

     
ה  התעריפים הנגבים על-ידי העותרת נקבעים בתקנות המוצאות על-ידי שר התקשורת בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת. העותרת טוענת לחוסר סבירותן של התקנות ומבקשת להעלות את התעריפים הקבועים.
בית-המשפט העליון פסק:
(1)        חוסר סבירות היא עילה משפטית לביקורת החלטות של רשויות מינהליות, אולם העילה כפופה לסייגים. אחד הסייגים הוא שבית-המשפט אינו מוכן להתערב בהחלטה מינהלית בעילה של חוסר סבירות, אלא רק כאשר ההחלטה היא כל כך בלתי סבירה עד שרשות סבירה לא הייתה יכולה לקבל אותה. פירושו של דבר שבית-המשפט אינו אמור לשקול במאזניים את העמדה של העותרת כנגד העמדה של המשיבים כדי להחליט איזו עמדה סבירה יותר. אין זה תפקידו של בית-המשפט, אלא תפקידם של המשיבים, שהרי החוק הקנה להם את סמכות ההחלטה. במסגרת זאת הוקנה להם שיקול-דעת, ושיקול-הדעת חל גם על השאלה מהי העמדה הסבירה יותר בנסיבות המקרה. העותרת רשאית להעלות את טענותיה בעניינים אלה ולהציג את עמדת המומחים שלה בפני שר התקשורת, שר האוצר וועדת הכספים. אך הסמכות לשקול ולהחליט אם לקבל את טענות העותרת ואת עמדת המומחים שלה מוקנית למשיבים (434ו – 435א).
(2)        החלטת המשיבים, כמו כל החלטה אחרת של כל רשות מינהלית, מוגנת על-ידי חזקת החוקיות, כלומר חזקה היא שהחלטת המשיבים הינה חוקית, ועל העותרת מוטל הנטל לסתור חזקה זאת. בטענות המפורטות של העותרת, בכתב ובעל-פה, לא נמצאה אלא מחלוקת, ככל הנראה מחלוקת לגיטימית, בין מומחים משני הצדדים. בית-המשפט אינו אמור להכריע במחלוקת זאת ואינו כשיר לכך. לפיכך לא נמצא בהחלטת המשיבים חוסר סבירות שיש בו כדי לפסול את ההחלטה (435ב – ד).
(3)        אם כך לגבי החלטה מינהלית רגילה, קל וחומר בהחלטת המשיבים, שאין היא החלטה מינהלית רגילה. החלטת המשיבים קיבלה ביטוי בתקנות שאושרו על-ידי ועדת הכספים של הכנסת. בביקורת תקנות שאושרו על-ידי ועדה של הכנסת בית-המשפט נוהג להחיל את מבחן הסבירות ביתר איפוק, בייחוד כך כאשר מדובר במחלוקת שהיא בעיקרה מחלוקת כלכלית, חשבונאית או טכנולוגית, כמו במקרה הנדון. במקרה כזה מיתחם הסבירות של ועדת הכספים של הכנסת, כשהיא מאשרת את התקנות, רחב יותר, וככל שמיתחם הסבירות רחב יותר ההתערבות של בית-המשפט מצומצמת יותר (435ה – ו).
               עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress

עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 5 ביולי 2016

וואלה נלחמת באמיר גנס. ומפסידה....

וואלה נלחמת נגד א.ג ניו אפרוצ' בגין שליחת ספאם

וואלה נלחמת נגד א.ג ניו אפרוצ' בגין שליחת ספאם
משרד עורכי דין נ. קוריס ושות' מטפל בהצלחה בתביעה על סך של 2.5 מיליון ₪ בטענות הגורסות כי וואלה מנסה לשבש תחרות "בריאה" בתחום השיווק בדואר אלקטרוני.
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)