בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, נדרש היום (17.11.21) לעיסוק בעתירה שהגישה עיריית רעננה נגד משטרת ישראל, בהתייחס להפגנות מול בית ראש הממשלה.
מנדלבליט מתנגד להסדר הפשרה של הוטלס - תביעה ייצוגית
עו"ד
נועם קוריס כותב ברשת קו עיתונות
בהתאם להחלטת בית המשפט, הרי שבעקבות עיון בהודעת העדכון מטעם משיבי הממשלה (להלן: המשיבים) ובתגובות העותרים, התבקשו המשיבים, לבחון פעם נוספת את המתווה בנוגע להפגנות בקרבת מעונו הפרטי של ראש הממשלה, בהיבטים של זמן, מקום ואופן.
אמנם, בתגובתם המקדמית, וכן גם בדיון, טענו המשיבים כי על מתווה הפעולה, ועל קביעת מקום ההפגנות ורמת האכיפה, הוחלט על-פי אמות המידה שהוצבו בפסיקתו של בית משפט העליון. בנוגע למקום ההפגנה, הפנו המשיבים לפסקי הדין לגבי הפגנות שהתקיימו במרחק-מה מביתו של היועץ המשפטי לממשלה, ובהמשך גם להפגנות שהתקיימו סמוך לביתו של שר המשפטים (בג"ץ 1983/17 נפתלי נ' היועץ המשפטי לממשלה (27.4.2017) ובג"ץ 2364/17 סדקה נ' מפקד מחוז מרכז במשטרה (החלטה מיום 18.6.2017) (להלן יחד: עניין כיכר גורן); בג"ץ 5598/19 עופר גור ואח', דיירים בבניינים המצויים בשדרות ההשכלה 17, תל אביב נ' משטרת מחוז תל-אביב (15.9.2019)) (להלן: עניין גור). כמו כן, בהתייחס למפגעי הרעש והסדר, הפנו המשיבים לפסקי הדין לגבי הפגנות בסמיכות למעונו הרשמי של ראש הממשלה בירושלים (בג"ץ 5078/20 פדידה נ' משטרת ישראל (19.8.2020); בג"ץ 7059/20 עמותת 'חוזה חדש' נ' משטרת ישראל (17.11.2020) (להלן יחד: עניין בלפור)). כל אלו, גלויים וידועים הם לפנינו.
ועדיין, המשיבים התבקשו לשקול, האם אין מקום להבחין בין הקביעות שבפסקי הדין האמורים, לבין העניין דנן. כך, בהתייחס למקום וזמן ההפגנה: מן האמור בעניין כיכר גורן עולה, כי על-פי המתווה שהציגה שם המשטרה, לבד מ'משמרת מחאה שקטה', יכולים היו המפגינים להיקהל ולעמוד על מחאתם בכיכר גורן שבפתח תקווה, רק פעם אחת בכל שבוע; מדי מוצאי שבת. כמו כן, אותה כיכר משתרעת על-פני שטח רחב-ידיים, הממוקם בסמיכות למרכז מסחרי, ולא בצמוד לבתי מגורים. גם בעניין גור, מהודעת המשטרה שם עלה, כי בנוסף על 'מחאה שקטה' וסמוכה לבית השר, יוכלו המפגינים לקיים הפגנה רועשת, הכוללת שימוש באמצעי הגברה, רק "בפינת הרחובות הסוללים-השלום, במרחק של כ-400 מטרים מביתו של השר". גם באותו עניין, פינת הרחובות המדוברת איננה שוכנת בסמיכות רבה לבתי מגורים. לעומת זאת, בעניין דנן, על-פי המתווה שהוצג לבג"צ, רשאים המפגינים לקיים 3 מחאות בכל שבוע (בימים שני ורביעי, ובמוצאי שבת), והמתווה מאפשר לקיים את ההפגנות הרועשות בסביבה שקטה ושלווה, ובצמוד לבתי המגורים.
בנוסף, בהתייחס לאופן המחאה, לאמצעי ההגברה לסוגיהם, הרי שבשונה מעניין בלפור, שם דובר בהפגנות בסמיכות למעונו הרשמי של ראש הממשלה, שאז ידה של הזכות להפגין גוברת; בעניין דנן, נוכח ההלכה שנפסקה בעניין דיין (בג"ץ 2481/96 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456 (1994)), והריחוק המתחייב ממעונו הפרטי של איש הציבור, הרי שמדובר באיזון 'רגיל', בין שורה של זכויות מתחרות. נראה אפוא כי יש מקום לחלק בין המקרים, גם בהקשר זה, לגבי מידת ההרעשה, ותחימתה בהיבטים שונים, בהתחשב בין היתר בדוח שהוּצא על-ידי המשרד להגנת הסביבה, ובתדירותן ורציפותן של ההפגנות, והרעש הנובע מהן.
בהחלטה מהיום, בג"צ קבע, כי המשיבים ישקלו אפוא פעם נוספת את המתווה שהוצג על-ידם, בהתחשב, בין היתר, בחלופות שהציגו העותרים בבג"ץ 5434/21 לגבי מיקום ההפגנות הרועשות, אגב תגובתם להודעת העדכון. ככל שהדבר עשוי לתרום לעניין, ישקלו המשיבים לקיים הידברות נוספת, עם נציגי העותרים, ונציגי המשיבים הנוספים.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת
2004.