יום שני, 28 במרץ 2022

עושק קשישים- כתב אישום בגין קבלה במרמה של 1.6 מיליון מקשישה ערירית

 פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) הגישה היום לבית משפט השלום בעיר, כתב אישום נגד קאטי גז (35), ענבל אביטן (37), מרגלית חמו (39), אמיר גז (44) מאשדוד ולורן עז'מי (37) מחולון בגין עבירות מרמה. זאת לאחר שקיבלו במרמה כ 1.6 מיליון ₪ מקשישה ערירית


ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

על פי כתב האישום שהגיש עו"ד יונתן טל, הנאשמות קאטי גז, אביטן וחמו עבדו בחברה במסגרתה יצרו קשר טלפוני, בעיקר עם קשישים, ומכרו להם מוצרים שונים. אמיר גז ואישתו קאטי גז שימשו כאחראים על שיווק. במסגרת עבודתן יצרו קאטי גז, אביטן וחמו יצרו קשר טלפוני עם ג.ח, קשישה ערירית, (ילידת 1934), אשר בשנת 2018 אובחנה, בין היתר, כמי שסובלת מ"שיפוט פגום עד מאוד". הנאשמות מכרו לקשישה מוצרים שונים בסך כולל של עשרות אלפי שקלים. במהלך 2015, החליטו, להוציא במרמה כספים מהקשישה, בין היתר באמצעות בקשת הלוואות להשקעה בחברת שעמדה בפני פשיטת רגל, ומבלי שסיפרו לקשישה כי החברה בהליכי פשיטת רגל וכי כספה לא ישוב. כמו כן טענו בפני הקשישה כי מספר שיקים שמסרה עבור רכישת המוצרים לא כובדו על ידי הבנק, וככל שלא תשלם את חובה צפוי שיעוקלו נכסיה, והיא צפויה להיכלא. נוכח מצגי השווא, במועדים שונים, משכה הקשישה מחשבונה סכום כולל של 1,020,664 ₪.

בהמשך פנו לקשישה שתי נשים שזהותן אינה ידועה במדויק למאשימה וטענו בפני הקשישה, בכזב, כי היא חייבת סכומי כסף להוצאה לפועל ודרשו ממה לשלם להן סכומים שונים  של כסף, ובתגובה הקשישה, העבירה לידיהן סכומי כסף שונים. אז יצרה אביטן קשר טלפוני  עם הקשישה, והתיצגה בפניה בכזב כדורית או כורד. במהלך השיחות הקשישה סיפרה לאביטן כי הונו אותה והוציאה ממנה סכומי כסף במרמה. אביטן על דעתה של חמו ציינה בפניה, כי תעזור לה לאתר מי שהונה אותה ולהשיב את כספה אך לצורך כך עליה להעביר לה סכומי כסף. בנוסף, טענה בפניה כי נגד הקשישה תלויים ועומדים חובות הוצל"פ שיש לשלם, והיא תסייע לה לשלם את חובותיה, אך לצורך כך, על הקשישה להעביר לידיה סכומי כסף. על בסיס מצגי השווא השניים העבירה הקשישה לנאשמות סך כולל של 443,705 ₪.

לאחר שמונתה לקשישה אפוטרופסית, שבין היתר הייתה אחראית על ההוצאות הכספיות של הקשישה, ניסו אביטן וחמו להוציא כספים נוספים מהקשישה בין היתר ביקשו מהקשישה להלוות כספים מקרובי משפחתה ואף ניסו ליצור מצג שווא של הלוואה שלא שולמה וכו'.

בנוסף, במהלך 2018, הגיע לידי עז'מי ואדם נוסף מאגר המידע של החברות בהן עבדו שאר הנאשמים ובתוכם גם פרטי הקשישה. בהמשך לכך, ובמספר הזדמנויות, יצרו נאשמת עז'מי והאדם הנוסף קשר עם הקשישה הציגו עצמם בפניה בכזב, כנציגי הוצאה לפועל וטענו בכזב כי זקופים לחובתה חובות בהוצאה לפועל ועליה לשלם את חובותיה, אחרת ינקטו נגדה הליכים שונים. בהתבסס על מצגי השווא, העבירה הקשישה סכום של 220,000 ₪ בחמש העברות בנקאיות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

יום חמישי, 20 בינואר 2022

שנתיים וחצי מאסר על תושב כפר קאסם שבביתו נמצאו נשק ותמונות המעידות על עבירות נוספות בנשק

 בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט אביב שרון) גזר אתמול שנתיים וחצי מאסר על אמיר בדיר (31) מכפר קאסם, שהורשע ע"פ הודאתו בעבירות של החזקת נשק ותחמושת, סיוע להחזקת נשק וכן ומעשה פזיזות ורשלנות בנשק. בביתו של הנאשם נתפס נשק שהחזיק שלא כדין, וכן נמצאו תמונות שהעידו כי סייע לאדם אחר להחזיק בנשק וכן תמונה של ילדיו הקטינים אוחזים בנשק כשבתוכו מחסנית.

ועוד כמה מאמרים:

·  עדכון מדרגות מס רכישה לשנת 2022, בהתאם לשינוי במדד...

·  פרקליטות און ליין - הפרוייקט החדש של פרקליטות המדינה

·  בג"צ דחה עתירה לבחון שיווין נטל מזונות הקטינים

·  106 מיליון ₪ קנסות בגין הפרת שימוש חוק המזומן

·  עד המדינה ארכי פושע, עבירות שביצע בארה"ב הובילו לגיוסו כסוכן FBI

·  גל האומיקרון - הוגש כתב אישום בגין הפרת בידוד

·  העליון נגד פייסבוק, תשלם הוצאות משפט ותעמוד לדיון ...

·  כתב אישום בפרשת ספאם, עוקץ והתחזות לחב' דואר ישראל

כתב האישום המתוקן, שהוגש על ידי עו"ד אלחנן דרייפוס, כלל שני אישומים בהם הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון ראייתי שהושג לאחר הליך גישור ללא הסכמה לעונש.

האישום הראשון התייחס לכך כי הנאשם החזיק בביתו רובה וכדורים שלא כדין אותם הסליק בחדר השינה. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין.

על פי האישום השני, הנאשם אפשר לשלושת ילדיו הקטינים להחזיק בנשק, כשמחסנית תואמת בתוכו ואף צילם אותם כשהם אוחזים בנשק.

בנוסף, סייע הנאשם לפחות במועד אחד לאדם אחר להחזיק באקדח ובמחסנית תואמת. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של סיוע להחזקת נשק ואבזר שלא כדין ומעשה פזיזות ורשלנות בנשק.

 

בשלב הטיעונים לעונש טענה הפרקליטות כי: "מדינת ישראל נמצאת במצב חירום של ממש, זאת נוכח הרעה החולה, מכת המדינה, של העבירות בנשק, שפשתה בכל רחבי המדינה...עד  כדי שאזרחים חפים מפשע נפגעים ממנו ומשלמים על כך בחייהם".

בית המשפט חיזק דברים אלו בהתייחסו לנושא עבירות בנשק ואמר: "במציאות בה אנו חיים ,אין לך יום שלא מדווח על תפיסות משטרתיות של כמויות נשק נכבדות, ומספר התיקים הרב אשר נדונים בבתי המשפט מעיד על העובדה שמדובר במכת מדינה של ממש.."

 

נוסף על כך, הדגישה הפרקליטות בפני בית המשפט את התיקון לחוק העונשין אשר התקבל בכנסת בחודש דצמבר האחרון וקובע עונשי מינימום למבצעי עבירות בנשק.

בית המשפט קיבל את עמדת הפרקליטות בעניין זה, ואף ציין כי אמנם התיקון לחוק העונשין שערך המחוקק אך לאחרונה אינו חל על המקרה הנדון, אך אין ספק כי "המחוקק אמר את דברו באופן מפורש" וכי "רוח הדברים ברורה", כדברי ביהמ"ש.

 

בית המשפט מצא לנכון אף להתייחס באופן פרטני לעניין תמונות הילדים האוחזים בנשק, על בסיסן הורשע הנאשם בעבירת מעשה פזיזות ורשלנות בנשק: "מצמרר היה לראות את התמונות של שלושת ילדיו הקטינים של הנאשם אוחזים בחדר השינה שלהם...מעבר לפוטנציאל הנזק העצום שיכול היה להיגרם, לו בטעות היה נפלט כדור בחדר...הרי שנוכח התמונות קל להבין כיצד עלול לצמוח לו דור חדש של עברייני נשק..."

 

לאור האמור, גזר בית המשפט על הנאשם עונש 30 חודשי מאסר וכן עונש מאסר על תנאי.

מהפרקליטות נמסר בתגובה לגזר הדין: האישום בעבירות המבוססות על תיעוד מצולם בלבד של כלי הנשק, ללא תפיסת כלי הנשק בפועל, הוא חלק מהרחבת מאבק הפרקליטות בתופעת כלי הנשק הבלתי חוקיים והסכנה הכרוכה בהם.



יום שישי, 24 בדצמבר 2021

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?
אם יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל, אולי לא אמרו לך ומגיע לך כסף ?! איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית ? 200,000 ₪ שולמו למחזיק המניות שטבינסקי לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת עורכי דינו לאשר הגשת תביעה נגזרת כפי שביקש, סך של 250,000 ₪ שולמו כהוצאות עם אישור הגשת התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

השבוע פנה אלי לקוח במייל (kurislaw@gmail.com), ושאל אותי איך הוא יכול להחזיר לעצמו את חסרון הכיס שנגרם לו באחזקת מניות שהחזיק בבנק בשנים האחרונות. הוא קרא במדורי הכלכלה כמה כתבות שקצת הטרידו אותו, בנוגע לחלק מהמניות שהחזיק.

לא כל אחד מסוגל להבין כל ניואנס בכל כתבה כלכלית או כתבה משפטית, בעיקר לא כל אחד יכול להבין כתבות שלא מדברות בגובה העיניים, או כתבות שנראה שמי שכתב אותן לא כל כך הבין מה הוא כותב.
לעיתים קריאת הכתבה או אפילו הכותרת בעיתון היא רק הניצוץ או הטרייגר שמביא לבחינת העובדות לאשורן, לפעמים בדיקה של העובדות על ידי עורך דין יכולה להביא גם להמלצה על אכיפה אזרחית אקטיבית ואפקטיבית.
יש מקרים שבהם אדם שמחזיק אפילו מניות בודדות בתיק הני"ע בבנק, יכול לזכות בסכומי עתק, אם בית המשפט ימצא את טענות עורך דינו ראויות להתברר במסגרת תביעה נגזרת או תביעה ייצוגית.
פנה אלי למשל פעם מישהו באינטרנט, וביקש שאבחן עבורו האם כדאי לנקוט בהליכי תביעה ייצוגית נגד בנק יהב וחברת הלמן אלדובי, פנייה לבדיקה שהראתה לי שלציבור לכאורה הוצגו באותה העת מצגים שונים ותנאים מסויימים שלא בוצעו על ידיהם בפועל לכאורה, באותה העת.
החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים אכיפה אזרחית, חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת זכויות יוצרים, הפרטיות, חוק הגנת הצרכן וחוק התקשורת ממגדירים לצד אחריות פלילית ואפשרות לטיפול משטרתי בעבירה על חוקים אלו, גם מנגנון אכיפה אזרחית המקנה שיקול דעת לבית המשפט לפסוק אלפי ועשרות אלפי שקלים בעבור כל מעשה עוולה לפי סעיפים מסויימים בחוקים לעיל.
כך למשל, אם פלוני הכפיש אותך באינטרנט, קיימת לך אפשרות להגיש נגדו תלונה למשטרת ישראל שתהיה רשאית להגיש נגדו כתב אישום פלילי, וגם תעמוד לך האפשרות להגיש בעצמך קובלנה פלילית- וגם תביעה אזרחית לפיצוי גם ללא הוכחת נזק- בסכום שיכול להגיע עד 144,000 ₪ לכל פרסום מפר.
תיקון 40 לחוק התקשורת, המוכר לרובנו גם כחוק דואר זבל, הוכיח את עצמו במיגור תופעת הספאם בישראל, כאשר אלפי תביעות בעניין ספאם הוגשו מאז שנת 2008, מדי שנה ושנה ותוך דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 1,000 ₪ לכל הודעת פרסומת בלתי רצויה, שיצרו בפועל אכיפה אזרחית יעילה, שהוציאה את הכלכליות של מרבית הודעות הספאם שנשלחו לאזרחי ישראל קודם לכן.
בצורה דומה, לצד הרשות לניירות ערך שתפקידה להגן על ציבור המשקיעים ולפקח על אכיפת החוק בשוק ההשקעות המקומי, מאפשר החוק בישראל שני מנגנונים עיקריים של אכיפה אזרחית והגנה על האינטרסים, גם של בעלי מניות פרטיים מהציבור הרחב.
מנגנון התביעה הייצוגית, אשר מתאים למספר עניינים וביניהם נושאים מתוך דיני הבנקאות, קרנות פנסיה, הביטוח, הצרכנות, תיקון 40 לחוק התקשורת וכמובן בעלי מניות או יחידות השתתפות מן הציבור.  
בעל מניות מן הציבור, אפילו אם הוא מחזק מספר מניות מצומצם בשווי של אלפי שקלים בודדים, רשאי בתנאים מסויימים להגיש תביעה ייצוגית בשם כל בעלי המניות ובגין כל שווי העוולות המתוארות בבקשתו- היכולות להגיע גם למיליארדי שקלים.
כאשר מתקבלת תביעה ייצוגית, יכול בעל המניות מן הציבור, שהגיש את התביעה האישית שלי לאור אחזקתו אפילו במניות בודדות, להיות מתוגמל לפי החלטת בית המשפט גם במיליוני שקלים.
מנגנון נוסף שמגדיר אכיפה אזרחית במקרים של אחזקת מניות בתאגידים, הנו מנגנון התביעה הנגזרת, מנגנון התביעה הנגזרת מאפשר אפילו לבעל מניות בודדות בחברה מסויימת, נניח מניות שנרכשו על ידו בבורסה לניירות ערך בתל אביב ובאמצעות הבנק- להגיש במקרים מסויימים בקשה לבירור תביעה נגזרת, אשר די בכך שתאושר בכדי שבית המשפט ישקול את גובה התגמול לאותו בעל מניות מקרב הציבור.
הגשת בקשה לניהול תביעה נגזרת היא למעשה פעולה שנועדה להשיב לחברה עצמה כספים או חסרון כיס, אשר בדרך כלל בעלי השליטה בחברה מונעים מאינטרס אחר לגבי אותה השבה- השונה מהאינטרס של בעלי מניות המיעוט או הנושים.
החזרת חסרון הכיס לקופת החברה עצמה הוא גם האינטרס של בעלי מניות המיעוט והנושים, אשר קופת המזומנים של החברה מהווה חלק מהנכס שלהם או הבטוחה להחזרת החוב כלפיהם בהתאמה.
בכדי לסבר את האוזן, בשנים האחרונות נפסקו לא פעם תגמולים בסכומים של מאות אלפי שקלים ויותר לטובת בעלי מניות מיעוט, ואפילו בשלב האישור להגיש את התביעה הנגזרת כבר נפסקו 200,000 ₪ למחזיק מניות בתנ"ג 18-10-00311 שטבינסקי נ' פסיפיקה אחזקות בע"מ ואח', בעוד לא פחות מ- 250,000 ₪ נפסקו כהוצאות עם אישור התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב. איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 25 בנובמבר 2021

עו"ד נועם קוריס: בג"צ הכריע בעתירה העוסקת בעגינות וממזרות

 

בג"ץ הכריע בימים אלו בעתירה העוסקת בנושא סבוך ורגיש של עגינות וממזרות ואשר הוגשה נגד בית הדי הרבני הגדול

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי

 בהתאם להחלטת בג"ץ, הרי שמנקודת מבטם של ההלכה ושל המשפט העברי, מצווה גדולה היא להתיר את העגונה. כפי שציינתי בעניין אחר, "כדי להושיט יד לנשים עגונות, הרהיבו חכמים לפסוע אף בדרכי שוליים הנמצאות לצד גדרי ההלכה הרגילים" (בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 5 לחוות דעתי (28.2.2017)). חשיבות דומה מיוחסת לפיתרון מצוקתם של "ממזרים", שעליהם קורא המדרש את הפסוק "ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, ומיד עשוקיהם כוח ואין להם מנחם" (קהלת ד, א; ויקרא רבה לב, ח). תפיסת הממזרים כ"עשוקים", המשלמים את מחיר חטאי הוריהם, הביאה לפיתוח "שורה של כללים, הנחות, חזקות ופיקציות למיניהם, כדי לפתור את בעייתם" – עד כי "קשה למצוא דוגמה נוספת בעולמה של הלכה למאמצים הבלתי נדלים שנקטו חכמים כדי למנוע מלהביא את הילדים לכלל פסול של ממזרות" (ע"א 1354/92 היועץ המשפטי נ' פלונית, פ"ד מח(1) 711, 735-736 (1994)). לצד זאת, נכון להתחשב גם בהשלכות העגינות והממזרות על זכויות יסוד ועל טובת הילד (ראו, למשל, בג"ץ 2123/08 פלוני נ' פלונית, פ"ד סב(4) 678, פסקה 17 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל (2008), ובג"ץ 5384/16 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 17 לחוות דעת השופט י' עמית (21.8.2017)). על כן, נכנס בית משפט זה בעובי הקורה. בעקבות הדיון הראשון בעתירה, שעוררה שאלות דיוניות ומהותיות לגבי הכרעות משיבים 1-2, התבקשה עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני לגבי הצעה שהועלתה בדיון – ובמקביל, נדרשו עותרת 1 ומשיב 3 להודיע "האם הם מעוניינים בגישור בתיק זה" (החלטה מיום 20.8.2020). בתום הדיון השני בעתירה, ולאחר שהצדדים הודיעו כי הם מסכימים שרבה הספרדי הראשי של ירושלים, הראשון לציון הרב שלמה עמאר, ישמש כמגשר "במלוא הליך זה", הוחלט על העברת ההליך לגישור לפני הרב (החלטות מן התאריכים 25.3.2021, ו-21.4.2021). דא עקא, לאחר פגישה מקדמית עם באי כוח הצדדים, בנוכחות נציג היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, הודיע כבוד הרב עמאר כי "גיליתי לצערי שאין רצון כלל לגשר. למרות שלפי הבנתי אפשרי הדבר". בנסיבות אלה, התבקשו הצדדים להודיע "האם הם מסכימים כי בית המשפט יכריע בעתירה כאילו ניתן בה צו על תנאי, ללא צורך בדיון נוסף". בתשובה, עדכן נציג היועץ המשפטי לשיפוט הרבני כי ביום 27.10.2021 החליט בית הדין הרבני הגדול "לקיים דיון נוסף לחקירת העד בנישואי הצדדים", ופנה אל נשיא בית הדין – הרב הראשי לישראל דוד לאו – בבקשה "לקבוע דיין שלישי להרכב", נוכח יציאתו לגמלה של אחד מחברי ההרכב המקורי. בו ביום, מונה דיין נוסף כחבר בהרכב, ובית הדין הרבני הגדול החליט כי "הוא מתעתד להמשיך את הדיון בהרכבו החדש מאותה נקודה בה הסתיים ההליך לפניו, כלומר השלמת חקירת העד" – והורה לצדדים "להמציא התייחסותם להמשך הטיפול בערעור בתוך שבעה ימים מהיום". למחרת היום, ניתנה באותו הליך החלטת נשיא בית הדין, שציין כי הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני הביא לפניו את ההצעה שהעלינו בדיון הראשון בעתירה, והבהיר כי בית הדין פעל בעבר ובהווה "בכל דרך אפשרית למציאת היתר [...] בשלב זה, לבקשת היעוץ לשיפוט רבני הוחלט לקיים דיון נוסף לחקירת העד, ומעבר לכך ללא קשר לעניין 'כשרות עד הקידושין' ישנן פעולות נוספות שבית הדין פועל בהן [...] ואף אני כנשיא בית הדין גדול 'על משמרתי אעמודה' לסייע בכל דרך שתימצא. במסגרת זו, אחר הדיון שיתקיים אם יתברר כי יש מקום להרחבת ההרכב, אף שמדובר בצעד חריג ביותר ובלתי שיגרתי, אשקול זאת בכובד ראש". לאור התפתחויות אלה, ביקש הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני למחוק את העתירה, שהתייתרה ואינה רלוונטית עוד. העותרות, מצידן, הודיעו שהן מבקשות "למשוך את העתירה" – ואילו משיב 3 הגיש הודעה ארוכה, בה הוא מלין על התנהלות יתר הצדדים להליך, תוקף את החלטות בית הדין הרבני הגדול ונשיא בית הדין שהוזכרו לעיל, וחוזר על עמדתו כי "לא ייתן יד להליך של מתן גט ולאחר מכן לביטול קידושין בדיעבד". הוא מודיע כי מאחר "ועסקינן בבג"צ כנגד החלטה הלכתית, אין הוא מביע דעתו", אך מאותו טעם עצמו הוא מבקש לפסוק לזכותו הוצאות – תוך שהוא מציין כי "לו ביה"ד הגדול היה מקבל את החלטותיו הנוכחיות לפני 2.5 שנים, היה נזקו [...] מופחת". בנסיבות שנוצרו בעקבות ההחלטות האחרונות של בית הדין הרבני הגדול ונשיאו, אין מחלוקת כי ההכרעה בעתירה הנוכחית התייתרה – ומשכך, היא נמחקה כמבוקש. נוכח תוצאת ההליך, והגורמים לה, נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. בשולי הדברים הוסיף בג"צ, כי יש לקוות כי הבירור המחודש, הן במישור של חקירת עד הקידושין, והן במישורים אחרים שהוזכרו בהחלטת נשיא בית הדין הרבני הגדול, יישא פרי – ויאפשר לשים קץ לפרשה הקשה שמגוללת העתירה



 עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004

יום רביעי, 17 בנובמבר 2021

פושט הרגל מכר דירה והורשע בקבלת דבר במרמה

 בית המשפט העליון בשבתו, דחה היום (17.11.21) את בקשתו של פושט רגל שמכר את דירתו במרמה, לקיום משפט חוזר לאור הרשעתו

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי: 

מנדלבליט מתנגד להסדר הפשרה של הוטלס - תביעה ייצוגית

בבקשה לקיום משפט חוזר שהוגשה לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) התבקש לערוך משפט חוזר לעניין הרשעתו של המבקש בעבירות קבלת דבר במרמה וניסיון לקבלת דבר במרמה ובעבירות לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון).

נגד המבקש ונגד הגברת מרי חן (היא הנאשמת 2 בכתב האישום; יוער כי עניינה פוצל בשלב פרשת ההגנה; להלן: הנאשמת) הוגש ביום 27.11.2016 כתב אישום. כעולה מכתב האישום, בזמן הרלוונטי היה המבקש בהליכי פשיטת רגל שנוהלו בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: הליך פשיטת הרגל) והוא והמבקשת הציגו עצמם כזוג נשוי. למבקש ניתן הפטר מותנה ביום 16.1.2011 שבמסגרתו נקבע כי אם ישלם סכום של כ-170,000 ש"ח יקבל הפטר מחובותיו. אותה עת, היו המבקש והנאשמת בעלי זכויות בדירה (להלן: הדירה) שאותה התכוון המנהל המיוחד לממש (להלן: המנהל המיוחד). משכך, חל על המבקש איסור למכור את הדירה ללא אישור המנהל המיוחד. בחודש מרץ 2014 או במסוך לכך, בעקבות הצעת המבקש והנאשמת למכור את הדירה, הגיעו בני זוג לדירתם לראות את הדירה כדי לרכשה (להלן: הרוכשים). המבקש והנאשמת לא הביאו לידיעת הרוכשים כי המבקש נמצא בהליך פשיטת רגל וכי נאסר עליו למכור את הדירה ללא אישור המנהל המיוחד. במועד זה סיכמו הצדדים על מכירת הדירה; וביום 24.4.2014 חתמו הצדדים על זיכרון דברים בנוגע למכירת הדירה, שבמסגרתו לא צוין הליך פשיטת הרגל או האיסור למכור את הדירה (להלן: זיכרון הדברים). הרוכשים מסרו, לבקשת המבקש והנאשמת צ'ק בסך 18,000 ש"ח כדמי רצינות וסוכם כי הצ'ק יוחזר עם חתימת הסכם המכר (להלן: צ'ק דמי הרצינות ו-הסכם המכר). צ'ק דמי הרצינות נפדה מספר ימים לאחר מכן. ביום 8.5.2014 הגיעו המבקש והרוכשים למשרדו של עורך הדין שייצג אותה העת את המבקש (להלן: עורך הדין) ונחתם הסכם המכר. במעמד זה מסרו הרוכשים לעורך הדין צ'ק על סך חצי מיליון ש"ח כמקדמה לרכישת הדירה (להלן: המקדמה). בהמשך, גילה עורך הדין כי המבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל והודיע לרוכשים כי העסקה מבוטלת וכי עליו לפנות לקבל הוראות בעניין החזרת המקדמה. הרוכשים מצדם הגישו המרצת פתיחה לאכיפת הסכם המכר (להלן: המרצת הפתיחה). כעולה מכתב האישום, במועד שאינו ידוע למשיבה זייפו המבקש והנאשמת (או מי מטעמם) את זיכרון הדברים כך שהוסיפו הערה שלפיה המבקש נמצא בהליכי פשיטת רגל (להלן: זיכרון הדברים המזויף). ביום 15.7.2014 הגישה הנאשמת תגובה להמרצת הפתיחה שבה טענה כי היא הבעלים היחיד של הדירה מתוקף הסכם גירושין משנת 1995.

משכך, הואשם המבקש בניסיון לקבלת דבר במרמה ובקבלת דבר במרמה (לפי סעיף 415 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); בזיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 418 לחוק העונשין); שימוש במסמך מזויף (לפי סעיף 420 לחוק העונשין); בידוי ראיה (לפי סעיף 238 לחוק העונשין); ובשתי עבירות לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת רגל או הפקודה): הימנעות לעזור בגילוי נכסיו (לפי סעיף 214 לפקודה) והעלמת נכסים והשמטה (לפי סעיף 216 לפקודה).

ביום 18.7.2019 הרשיע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' קובו) את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט ציין כי הוא נותן אמון בעדויות עדי התביעה וכי המבקש בחר שלא להעיד, והימנעותו משמשת חיזוק לראיות התביעה וסיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע. נקבע כי הוכח מעבר לספק סביר כי המבקש ביצע מרמה כלפי הרוכשים בכך שהסתיר את היותו פושט רגל ואת הפקדת צ'ק דמי הרצינות וניסה לקבל במרמה את תמורת העסקה כולה. עוד נקבע כי הוכח קיומו של זיכרון הדברים המזויף, וכי המבקש נושא באחריות לזיופו. לבסוף נקבע כי המשיבה הוכיחה שהמבקש נמנע במזיד מלקיים את חובתו למסור חלק מהנכסים שברשותו למנהל המיוחד והסתיר ממנו את זיכרון הדברים, את קיומו של הסכם המכר ואת דבר מכירת הדירה בהודעה שמסר בהליך פשיטת הרגל. בגזר דינו, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-4 חודשי מאסר בפועל (שיכול שירוצו בעבודות שירות) ועד ל-20 חודשי מאסר בפועל. בגזירת העונש בתוך המתחם נתן בית המשפט דעתו לגילו ולמצבו הרפואי של המבקש אך הוסיף כי האחרון לא נטל אחריות על מעשיו ולא פעל לתקן את תוצאות העבירות. משכך, גזר על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי (בתנאים שפורטו בגזר הדין), תשלום קנס כספי בסך של 25,000 ש"ח (או 150 ימי מאסר תמורתו) ופיצוי בסך 25,000 ש"ח.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין (יוער כבר עתה כי לאחר שמיעת הערעור הגיש המבקש בקשה "לפיטורי" סנגורו ולהוספת ראיות חדשות; בקשתו לפיטורי הסנגור נמחקה ובקשתו להוספת ראיות חדשות, כמו גם בקשות נוספות שהגיש בעניין, נדחו). ביום 2.11.2021 קיבל בית משפט העליון (מפי השופט י' אלרון ובהסכמת המשנה לנשיאה נ' הנדל והשופט נ' סולברג) את הערעור בחלקו. תחילה, דחה בית המשפט את טענות המבקש שמופנות להרשעתו בקבלת דבר במרמה ובניסיון קבלת דבר במרמה. לצד זאת, בכל הנוגע להרשעת המבקש בעבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף ובידוי ראיה, מצא בית המשפט לזכותו. בית המשפט קבע כי יש להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה המבקש הוא שזייף את זיכרון הדברים ופעל להגשתו בהמרצת הפתיחה. זאת מאחר שעלה בידיו להצביע על הסבר חלופי למארג הראיות הנסיבתיות, והוא שהנאשמת היא שזייפה את זיכרון הדברים. משכך, נקבע כי המשיבה לא הצליחה להוכיח ברף הראייתי הנדרשת את אשמת המבקש בעבירות אלו. אשר להרשעת המבקש בעבירות לפי פקודת פשיטת הרגל, צוין כי המשיבה ביקשה להחליף – במעמד הדיון – את הרשעת המבקש להרשעה בעבירות לפי הסעיף המקביל בחוק חדלות פירעון, מאחר שלשיטתה מדובר בדין המקל עם המבקש. בית המשפט קיבל עמדה זו, ולפיכך, חלף הרשעת המבקש בעבירות לפי פקודת פשיטת רגל הורשע בעבירה לפי סעיף 346(א)(3) לחוק חדלות פירעון. בשל זיכויו מהעבירות שפורטו לעיל ובשל החלפת ההרשעה האמורה, נקבע כי עונש המאסר שהוטל על המבקש יופחת ל-6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות (יתר רכיבי העונש נותרו על כנם).

מכאן הבקשה שנדונה עתה. המבקש – שאינו מיוצג במסגרת בקשה זו – טען כי הרשעתו התבססה על חקירה מגמתית, עיוות דין, העלמת ראיות, אכיפה בררנית ומסמכים מזויפים. לטענת המבקש, בידיו מסמכים שבכוחם לשנות את תוצאת המשפט בעניינו ובהם מסמך שממנו עולה לטענתו כי הרוכשים ידעו על הליך פשיטת הרגל ושבו הם מציינים כי זיכרון הדברים אינו מזויף. עוד טוען המבקש כי תביעת החוב שהוגשה נגדו בהליך פשיטת הרגל הייתה מזויפת "והמנהל המיוחד שיחד את פקיד השומה כדי להגדיל את סכום הנשייה". כן טוען המבקש להתרשלות של סנגורו באי הגשת מסמכים רלוונטיים, באי חקירת המנהל המיוחד על טענותיו, ובכך שלא עלה להעיד להגנתו (ובכלל זאת שבית המשפט המחוזי לא הסביר לו את זכויותיו). עוד טוען המבקש כי העדים בתיק תיאמו עדויות וכי תצהיר הנאשמת שהוגש במסגרת המרצת הפתיחה מעיד שהרוכשים ידעו על מצבו המשפטי, וכך גם עורך הדין. בסיפת הבקשה מוסיף המבקש גם כי אחת העדות ניהלה בעבר את תיק המע"מ שלו ולכן יש להטיל ספק במהימנותה, וכי המדינה אישרה בעבר בפסק דין הצהרתי כי הדירה הוחרגה מנכסיו.

לצד הבקשה למשפט חוזר, הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב הליכים עד להכרעה; בקשה למינוי סנגור; ובקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ.  

לאחר שבית המשפט עיין בבקשה ובצרופותיה, הוא הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בבסיס הסמכות להורות על משפט חוזר עומד הצורך לאזן בין חשיפת האמת ומניעת הרשות שווא לבין עקרון סופיות הדיון (מ"ח 4035/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (23.12.2020) (להלן: מ"ח 4035/19); מ"ח 9530/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (25.8.2020)). לשם יצירת האיזון האמור קבע המחוקק 4 עילות שמנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ואשר רק בהתקיים אחת מהן יורה בית המשפט על עריכת משפט חוזר. לשון הסעיף:

"31. (א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1)   בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2)   הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3)   אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;

(4)   נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

נקודת המוצא היא כי יש להורות על משפט חוזר באופן חריג ובמשורה (מ"ח 2722/20 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (16.6.2020); מ"ח 3378/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (30.7.2014) (להלן: מ"ח 3378/13)). על המבקש שיערך בעניינו משפט חוזר להעמיד תשתית ראייתית איתנה וממשית בדבר קיומה של אחת מעילות הסעיף. לכך יש להוסיף שכפי שכבר נקבע, "משפט חוזר אינו ערעור נוסף" ואין מטרתו לבחון מחדש טענות שכבר נדונו ונדחו בהליכים קודמים (ראו, מני רבים: מ"ח 7372/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (29.10.2020)).

ככל שניתן להבין, טענות המבקש המרכזיות מופנות למעשה לעילות בסעיף 31(א)(2) – מאחר לדבריו יש מסמכים וראיות שבכוחם לשנות את תוצאת המשפט לטובתו; ובסעיף 31(א)(4) – מאחר שלדבריו נפלו פגמים של ממש בהליך שהוביל להרשעתו ובכלל זאת  כשל סנגורו בייצוגו, בין היתר בכך שלא העיד להגנתו (בכל הנוגע לאפשרות לדון בכשל בייצוג במסגרת הדיון בסעיף 31(א)(4) ראו למשל: מ"ח 7184/19 אנורי נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (10.12.2020) (להלן: עניין אנורי); מ"ח 4811/12 סאלם נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (2.5.2013)). יצוין כבר עתה כי בבקשה העלה המבקש טענות רבות ומגוונות, ובמרביתן לא נכלל פירוט כלשהו מעבר לאמירה תמציתית שלפיה יש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובתו. הגם שכך, טענותיו העיקריות לפי סדרן בבקשה היו, כדלקמן:

מסמכים שלא הוגשו בהליכים הקודמים – המבקש מפנה תחילה למסמך שבו מצהירים, לכאורה, הרוכשים כי התצהיר שהגישה הנאשמת בהמרצת הפתיחה "על נספחיו כולל זכרון הדברים" הוא נכון. מעיון במסמך זה נראה שהוא נחתם ביום 23.10.2014, והמבקש רוצה להישען על האמור בו כדי להראות שזיכרון הדברים לא זויף וכי הרוכשים ידעו על מצבו המשפטי (וכמשתמע, הגם שלא נטען במפורש, יש בכך כדי לערער את יסודות הרשעתו בניסיון לקבלת דבר במרמה ובקבלת דבר במרמה). בית המשפט לא סבר כי מסמך זה מקים עילה למשפט חוזר. ראשית, יש להעיר כי מדובר במסמך שנחתם שנתיים לפני הגשת כתב האישום, ולפיכך לא הייתה מניעה של ממש להגיש אותו כבר בבית המשפט המחוזי (מ"ח 4016/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה לג (30.11.2016)). אף אם בית המשפט יתעלם מכך כדבריו, הוא לא מצא כי מסמך זה הוא בעל "משקל סגולי" מספק לשינוי תוצאת המשפט (מ"ח 1830/19 באשה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (10.12.2020)). כאמור טענת המבקש (שאותה מבקש לתמוך במסמך) שלפיה זיכרון הדברים לא זויף והרוכשים ידעו על מצבו המשפטי נדונה ונדחתה, והיא עומדת בנגידות לקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות של בית המשפט המחוזי. קביעותיו אלו נשענו בין היתר על חקירות קרובי משפחתם של הרוכשים, ולא נמצא כי המסמך, שלשיטתו מעיד כי הרוכשים ידעו על מעמדו המשפטי, עומד ברף הנדרש להוכחת עילה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א)(2). בדומה, גם שני המסמכים הנוספים שהביא  המבקש – הם תלונה במשטרה שהגיש המבקש בשנת 2015 (בטענה כי המנהל המיוחד פעל שלא כדין) והודעה מטעם כונס הנכסים הרשמי משנת 2008 (שלגביה לא פירט המבקש מה נפקויותיה) – לא עומדים ברף זה.

עיוות דין – לטענת המבקש הוא לא ויתר על עדותו, העדתו חשובה לחקר האמת והיה על בית המשפט המחוזי להסביר לו את משמעות אי העדתו. עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מגלה כי סנגורו ציין במפורש כי הוא מוותר על עדותו ועיון בפסק דינו של בית משפט זה מגלה כי לא העלה טענותיו בעניין זה גם במסגרת הערעור. כידוע, הליך המשפט החוזר לא נועד לעריכת "מקצה שיפורים" לעמדת המורשע (עניין אנורי, פסקה 17), ולא נמצא כי טענה זו המבקש – שהיה מיוצג בבית המשפט המחוזי ובדיון בערעור בבית משפט העליון – מלמדת כי נגרם לו עיוות דין בהרשעתו. עוד לא הבהיר המבקש כיצד העובדה שלא העיד השפיעה על מהלך המשפט והאם בפגם נטען זה היה כדי "לערער את יסודות ההרשעה" בעניינו, כנדרש (מ"ח 3378/13, פסקה 24; מ"ח 7724/05 מאייר נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (1.2.2006); כן ראו והשוו: מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 569 (1999)). לכך יש להוסיף כי כפי שנקבע לא אחת קבלת בקשה לעריכת משפט חוזר מכוח עילה זו תיעשה רק במקרים בעלי נסיבות יוצאות דופן במיוחד (מ"ח 4035/19, פסקה 7).

יתר טענות המבקש לא מקימות אף הן עילה למשפט חוזר. טענותיו שלפיהן יש להטיל ספק באמינות ומהימנות חלק מהעדים בתיק היא טענה ערעורית מובהקת שאין מקום ללבנה במסגרת הבקשה דנן; וטענתו כי חוב הנשייה בתיק פשיטת הרגל שלו "מזויף" לא פורטה ולא נסמכה על ראיות ממשיות.

הבקשה למשפט חוזר נדחתה אפוא, ומאליהן נדחו גם יתר הבקשות שהגיש המבקש.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.




נתפס עם סמים בחדרו במלון ויכלא למשך 20 חודשים

בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 858-08-18, כב' השופט י' ליבדרו) בגדרו נגזרו על המבקש בין היתר 20 חודשי מאסר בפועל. כתב האישום המתוקן בו הודה המבקש מתאר כי שכר חדר במלון באילת בו נמצא סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 100 גרם נטו. כן חולט סכום של 7,400 ש"ח שנתפס בחדר המלון. 

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

מנדלבליט מתנגד להסדר הפשרה של הוטלס - תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס כותב ברשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס מבזק לייב

הסניגור הדגיש כי המבקש היה במעצר במשך חמישה חודשים וכן כי הוא במסגרת הליך טיפולי, תחת הפיקוח של שירות המבחן. לכן, סבור הוא כי יש להיעתר לבקשה. מנגד, בא כוח המדינה סבור כי לנוכח הנסיבות דין הבקשה להידחות.

התסקיר שנערך בחודשים האחרונים, בסמוך למתן גזר הדין, אכן מתאר כי המבקש משתף פעולה באופן מלא. עם זאת, צוין שהוא נמצא בראשית דרכו הטיפולית. עוד הובהר כי הסיכוי להישנות עבירות דומות בעתיד הינו בינוני אך המשך טיפול עשוי להפחית סיכון זה.

בבקשה מעין זו יש לערוך איזון ראשוני לקראת הערעור ומבלי להכריע בו. הכלל של הלכת שוורץ רלוונטי במובן זה שלולא אלמנט השיקום, הסביר בית משפט קמא כי עונש המאסר היה חמור יותר. כך עולה גם ממתחמי הענישה שנטענו על ידי התובע ואף על ידי הסניגור. 

בהתחשב באמור קבע בית המשפט העליון שעונש המאסר לא יעוכב עד לשמיעת הערעור עצמו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.