יום רביעי, 17 בפברואר 2016

עו"ד נועם קוריס "עזר מציון" יהי רצון שתישארו בצד הנותן...

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite

עו"ד נועם קוריס ב saloona

שיעור במשפט עברי - ״דינה דגרמי״- השורש של גרימה, הכלל הוא של דינה דגרמי חייב.

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

מאמרים פרי עטם של צוות משרד עו"ד נועם קוריס
מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד 
נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד 
נועה מאיר
מאמרים מאת עו"ד יפית לוי
מאמרים מאת עו"ד יסידור שוורצמן
מאמרים מאת עו"ד עינב זכאי
מאמרים מאת עו"ד איתי ריזניק
מאמרים מאת עו"ד ארז פרסי
מאמרים מאת עו"ד לאה אביב

״דינה דגרמי״- השורש של גרימההכלל הוא של דינה דגרמי חייב.

לגבי המשמעות של הכללישנה מחלוקת.
ברשימה התלמודית ישנם מקרים שבהם אדם שעשה נזק לא ישיר חייב בכל זאת לשלם.
-     בורר שטעה בדין> שלא כמו שופט רגילאין לו חסינות מפני טעויות ולכן חייבאלא אם נקט בכל האמצעים כדי למנועה. אם הטעות היא יסודית, טעות בדבר משנהפסק הדין לא תופס.
-     הסיפור של כלאי הכרם> כאשר זורעים חיטה בתוך כרם של גפןאסור לזרוע תערובת של זרעים נוספים מחשש לצמיחת יצורי כלאייםכאשר התרו בעל כרם כי קיימת פרצה אך הוא לא סגר אותהחייב.
-     אדם שהראה לבנקלחלפן הכספים מטבע וביקש לדעת את תוקפו והחלפן שיקר> חייב בנזקים על אף שמדובר בנזק עקיף.
-     הזורק מטבע של חברו לים> רבה פטר, אך התלמוד משתמש בהלכת הרמב״םחייבבסופו של דבר ישנו גרימת נזק.
-     פוחס מטבע של חברו בעזרת פטיש> הרמב״םהבנק לא יכבד את המטבע ולכן נגרם נזק ממוניחייב.
*   השורף שטרותיו של חברו> ההלכה ששינתה את הלכת התלמוד בה נקבע כי יש ללכת לפי גישת הרמב״םכמו בסיפור של רפרם שכפה את רב אשי לשלם לאחר שזה שרף שטרות ורפרם חייב אותו לשלם.
    רבה פטר.
    התלמוד סבר כי חייב בהתאם להלכת הרמב״ם.  לפי אמימרמי שדן דין גרמי- מחייב את דמי השטר כולו ונותן כדוגמה את פסק הדין בעניין רפרם ורב אשי.
     רואים שמסקנת התלמוד היא שזה תלוי בשאלת גרמי ופסק הדין כפה אותו לשלם.

מה זה אומר מבחינת שאר הדיון?

    רבהפטר.
    רפרם חייב את רב אשילכן חייב.
ישנן אסטרטגיות להתמודד עם העובדה שפגשנו מקרים בהם אדם חייב או פטור:
1.      גישת הרמב״ם- אין הבדל מושגי אלא בין הגישות ולפי פסיקת ההלכה של התלמוד והולכים לפיהאם תאורטי (רבהוקונקרטי (רפרם)- הולכים לפי הקונקרטיאין הבחנה בין גרמא לגרמי, כל גורם נזק חייב.
2.      יצירת הבחנה בין המקריםשתי הרשימות צודקות:
‏א.  מציאת מכנה משותף לכל המקרים החייבים ומכנה משותף לכל המקרים הפטורים. הריצבא טען שכך ניתן לסדר את ההלכות וההבחנות השונות ולמצוא את היחס בניהןבנוסףקיימת גישה שאומרת כי הבחנה זו הינה בלתי אפשרית בעליל.
העיקרון המשפטי הוא שגרמא בנזיקין פטורולכן ניתן למצוא מכנה משותף בין ההלכותגרימה עקיפה לא נתפסת כנזקעם זאת, ניתן לראות כי לא קיים מכנה משותף בין הטקסטים התלמודים המחייבים בגין גרימה עקיפהואף ניתן לראות כי מדובר באוסף של מעשי חקיקה שחרגו מהכלל המשפטילדוגמאאדם השרף שטרותיו של חברו> לא יתכן שקיימת פירצה הגורמת חיוב ״מקל״ בגין נזק.
ההתלבטות בדבר האם זו רשימה סגורה או לא נותרה כשאלה פתוחה ולכן הנטיה היא לשמרנות.
הפתרון כיום הוא בוררות- סעיף בהסכם הבוררות לפיו בית הדין יכול לחייב צדדים לא על פי הדין אלא לפי דין ה״קרוב לדין״. כלומרמחייבים גם על דיני שמיים וגם על דיני גרמאהעובדה שלא מצליחים למצוא מכנה משותף והכל מוכרע על פי תקנות חכמים מעיד על הבעיה.
‏ב.  הפתרון המערבי המודרני לסוגיות של קש״ס הוא הלכת הצפיות- (הגישות של רבינו יצחקר"י ושל הרמבןהרעיון יהיה להבחין בין שני מושגיםגרמא לגרמי>
    לגרמא בנזיקין יש מכנה משותף מבחינה מושגית ולכן פטורמדובר בפעולה עקיפה לכל הדעות.
    גרמי הוא מושג תודעתי יותר ולכן חייב.

נחזור לסמ"ע לחו"מ שפו אס"ק א
"[=ולעניות דעתיהיה נראה לומר שבמקרים האלו של גרימת נזק שפטרו חכמים מלשלםכאילו אמרו שהנזקים באו לבד, "מעצמם", ולא מכוח האדם המזיקולכן כינו זאת "גרמא" ("גורם" (עצמאי)); ובמקרים בהם שחכמי חייבו לשלם קראו חכמים "דין גרמי" (דין גרימה (של האדם))  משום שהם לא באו מעצמם אלא מכוח האדם המזיק שגרם להם]."
הבסיס הראשוני הוא חלש אך מושרשההבחנה הזו היא קריטית.

מהי ההבחנה המושגית בין קבוצות המקרים?
״גרמי״חייב
הכללאדםמעשהתוצאה (=נזק).
כאשר יש נתק בקש"סאדםמעשה | תוצאה.
גישת הרמב"ן היא שבעזרת הלכת הצפיותניתן יהיה לגשר מעל פני הנתק וכך יהיה להכריע מצבים של וודאותהכרחיותכאשר הדבר עומד בעד עצמו ואין הוא תלוי בדעת אחריםאנו נתלה את הצפיות ברכיבים תודעתייםאפילו תלות בדעת אחרים היא סוג של ניתוקלמשלהנחש מכיש, יש לו רכיב של החלטהזה לא אוטומטי.
רבינו אפרים מרגנשבורג: אדם אינו יכול לומר כי אינו התכוון לגרום לנזק מכיוון שהיה צריך לצפות אותו. כשאדם לא מזיק במישרין אלא מפעיל שרשרת של אירועים שבסופה יגרם נזקאנו כן נזדקק ליסוד הנפשי ולא תוכל לומר שלא התכוונת.

לסיכום:
כאשר ישנה פעולה עקיפה, הגישור על ניתוק הקש"ס יעשה:
-     הרמב״ןבאמצעות וודאות אובייקטיבית.
-     רבינו אפרים באמצעות כוונה סובייקטיבית.

סיכום דברי הרמבם:
כאמור אין הבדל בין גרימא לגרמי.
הרי"ף לקח את הסוגיות במקור 43 ״אדם מועד לעולם״, קשר אותן לרשימת המקרים ההיפותטיים של רבה במקור 41- זורק מטבע לים וקבע:
-     רבה פטר את האדם שזרק את הכלי מראש הגגכיוון שהכלי כבר נתפס כ״שבור״ ולכן כל פעולה מאוחרת תהיה פעולת סרקהאדם שסילק את הכדים שהיו מתחת לבניין גרם לכך שהנזק יתממש ולכן הפסיקה הספציפית זו של רבה כן תלויה בהכרעה המאוחרת והקובעת.
כלומרלפי הריף- רבה נאמן לגישתו לפיה יש לפטור בגין גרימה עקיפהאך יש לזכור שזו אינה ההלכה יותר, ולכן צריך לחזור להלכות ולעדכן את ההכרעות ל-חייב.

הלשון התלמודית העתיקה הייתה גרמא בנזיקין= פטוראך ע״פ גישת הרמב"ם המודרנית היא גרמא בנזיקין= חייבשכן ״כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם״.

ליבה וליבתו הרוח> התלמוד פטר והרמב"ם חייב. מהרגע שרפרם חלק על רב אשי, עמדתו לא הייתה רלוונטית יותרכך שהשיטתיות של גישת התלמוד כולה שונתה.

לדעת המרצה: זו חצי מלאכהמכיוון שיש מקרים שרמב״ם פטרלמשלהשולח את הבעירה בידי חרש שוטה וקטן> הוא פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים.

(זכל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקיןאע"פ שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב.
כיצדהזורק כלי שלו מראש הגג על גבי כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלק את הכרים מעל הארץ ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב נזק שלם כאילו שברו בידושסלוק הכרים והכסתות גרם לו שישבר, וכן כל כיוצא בזה.
/השגת הראב"ד/ שסלוק הכרים והכסתות גרם לו שישבר וכן כל כיוצא בזהא"א [=אמר אברהםהרב פסק כן משום דדיינינן דינא דגרמי [=משום שאנו דנים (מחייביםבדין "גרמי"] ואין הכל מודין [=מודיםלו לפי שלא עשה בכלי שום מעשה.


"(ח) הזורק כלי של חבירו מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי וקדם בעל הכלי והסיר הכרים הזורק חייב שזריקתו היא הגורם הראשון לשבירת הכלי, ואם קדם אחר וסלקן שניהן חייבין הזורק והמסלק ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה.
/השגת הראב"ד/ הזורק כלי וכוהזורק חייבא"א [=אמר אברהםלא ראיתי שיבוש כזה והזורק לעולם פטורדפסיקי גיריה [=נפסקו חיציווהמסלק אם הוא כדברי הרב חייב ואם כדברי אחרים פטור כדכתיבנא [=כאשר כתבנו]."

המקרה בהלכה ז׳- הזורק כלי מראש הגג> הפוקוס הוא על כך שהאדם השני גרם לכך שהכלי ישבר ע״י סילוק המגן.
המקרה של הלכה ח׳- הזורק כלי מראש הגגגם כאשר האדם הראשון זרק את הכלי בידיעה שיש מגןהרי שהוא אחראיהרמב"ם טען שמאחר והזורק הוא הגורם הראשוןהוא בראש השרשרת הסיבתיתגם אם היה חסם ומישהו סילק אותוהוא עדיין אחראי ביחד עם המסלק.
הראב"ד התנגדוטען שהאדם הראשון שזרק את הכלי לעולם פטור מאחר ו״נפסקו חיציו״היה קיים חיץ אשר היה צריך למנוע את גרימת הנזק.

"(זכל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקיןאע"פ שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב.
כיצדהזורק כלי שלו מראש הגג על גבי כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלק את הכרים מעל הארץ ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב נזק שלם כאילו שברו בידושסלוק הכרים והכסתות גרם לו שישבר, וכן כל כיוצא בזה. "
לפי הרמב"ם יש לעשות הבחנה של בעלות:
בהלכה ז- הכלי הוא של הזורקלכן המסלק את המגן הכרים והכסתות חייב.
"(חהזורק כלי של חבירו מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי וקדם בעל הכלי והסיר הכרים הזורק חייב שזריקתו היא הגורם הראשון לשבירת הכליואם קדם אחר וסלקן שניהן חייבין הזורק והמסלק ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה. "
בהלכה ח- הכלי אינו של הזורקעל כן בעל הכלי המסלק את הכרים והכסתות הוא פטור והזורק הוא חייב ולכך הסכים הראב"דלכל אחד יש תפקיד בשרשרת הסיבתית.
אך בסיפא של הלכה ח׳ הראב״ד חיבר את האחריות של הזורק יחד עם האחריות של המסלק וקבעשניהם מעוולים במשותף.    

חזרה וסיכום עד כה
מקור 41-
-     הזורק מטבע של חברו> פטור.
-     המשייף מטבע של חברופטור.
-     הצורך אוזן פרתו של חברו> פטור.
-     השורף שטרו של חברו> פטור (השטר מסמל חוב קייםאין לו ערךהוא רק נייר).
התלמוד הוסיף את קטע 41חיבר בין הרעיון של חובה לשלם את השטר לבין רעיון של דין גרמי.
-     אמימר- אדם ששרף את שטר חברו- חייב.
-     רבה נשען על עמדה מסוימת שהיא שנויה במחלוקת, לפיו אפשר לפטור אדם ששורף את השטר של חברו.
-     התלמוד מיד הביא פס"דאירוע קונקרטי שקרהרפרם חייב את רב אשי לשלם כסף על זה ששרף את שטרו של חברו.
-     עמדתו של רמב"ם היא שכל מה שלמדנו עד עכשיו נשען על רעיון של גרימה עקיפה בכללובכל מקום אחר בתלמודהמושג של גרימהשרשרת של פעולות שגרמה לנזקזה שנוי במחלוקתההלכה תהיה שחייבים.
אם הכלל התלמודי היה גרמא בנזיקין פטורהרמב"ם כותב כי כל הגורם נזק לחברו חייב (מקור 45).

הלכות ט’-יא'- ראינו את אותם ההלכות שהסוגיה התלמודית פטרה ולעומת זאת הרמב"ם חייב בהן:
-     השורף שטרותיו של חברו> חייב לשלםאף על פי שהשטר אינו שווה לכסףאלא הכסף היה גלום בו ולכן גרם לאיבוד ממון.
-     הדוחף מטבע חברו שנפל לים> חייב.
יש לכך השלכות מרחיקות לכתאם הרמב"ם מדבר על כל הגורם לחברו להזיקזה משפיע על כל הסוגיות האחרות.

"ואמר רבהזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטורמאי טעמאמנא תבירא תבר [=מה הטעםהנימוקכלי שבור הוא שבר]."
זרק כלי שבורנגזר מהסיפור של גרימה עקיפהלא, "כלי שבור שבר".
"ואמר רבהזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתות בא אחר וסלקן או קדם וסלקן פטור מאי טעמאבעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה [=מה הטעםהנימוקבשעה שזרקו פסקו חיציו (היה נתק בקשר הסיבתי)]."
הסבר: בשעה שזרק את הכלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתותבשעה שזרק את הכליפסקו חיציומעשיו היו חסרי תועלת.
במקור 44, הריף כתב ספר שבו מתמצת את כל הדיונים התלמודיים המפותלים ומביא לנו את העמדות והשורה התחתונהמניח את הבסיס לקודקסים ההלכתיים ונתן לנו את השורה התחתונההוא שימש כבסיס להלכה עד לכתיבת הקודקסים לפני שולחן ערוך ויש לנו פירושים אשכנזיים שהביאו את הפסיקה על מסורות אחרונות.

מקור 44-רי"ף,  בבא קמא יא ע"ב בדפי הרי"ף
"ואמר רבה "זרק כלי מראש גגו והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסלקן או בא אחר וסילקן פטור דבעידנא דשדייה מיפסק פסיקי גיריה" [=43והנ"ל]
מסתברא לן דלית הלכתא בהא כרבה [=מסתבר לנו שאין הלכה בזה כדברי רבהמשום דסבירא ליה דלא דיינינן דינא דגרמי [=משום שהוא סבור שאין אנו דנים דין "גרמי"] דהוא דאמר בפרק הגוזל קמא [=משום שהוא זה שאמר בבא קמא (מקור 41)] "השורף שטרותיו של חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיםוקיימא לן דלית הלכתא הכין [=והלכה בידנו שלא כדבריודאמרין אכפייה רפרם לרב אשי ואגבייה כי כשורא לצלמי [=שכן אמרנו שרפרם חייב את רב אשי וגבה ממנו 'קורות טובים' (סוף מקור 41 הנ"ל]."

אין הלכה בהלכתו של רבהמשום שהוא סבור במקור 41 שהשורף שטרותיו של חברו פטור.
מאחר וזו לא ההלכה לפי הסיפור של רפרםיוצא שמקור 43ונגזר מעמדתו שגרימה פטורה אך ההלכה לא כך.

ואמר רבהזרק תינוק מראש הגג ובא אחר וקבלו בסייף פלוגתא דריהודה בן בתירא ורבנן [=מחלקות רבי יהודה בן בתירא וחכמיםדתניא [=שכן שָנינוהכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה כולן <כזע"אפטורין ריהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו.
"(יב) הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היה תחתיו כלים וקדם אחר ושברו במקל כשהוא באויר קודם שיגיע לארץהרי זה האחר פטור שלא שבר אלא כלי שסופו להשבר מיד בודאי ונמצא כשובר כלי שבור ואין זה כגורםוכן כל כיוצא בזה פטור. "
המסלק את החיץ פטורזה לא קשור לגרימה עקיפהאלא הכלי כבר נחשב ל״שבור״ כאשר האדם הראשון השליכו מהבנין. ההבחנה בין אדם שעושה מעשה בידיו לבין אדם שעומד בראש שרשרת גרימה שבסופה יש נזק.

45.             רמב"םחובל ומזיק ז
(ז) כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקיןאע"פ שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב.
כיצדהזורק כלי שלו מראש הגג על גבי כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלק את הכרים מעל הארץ ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב נזק שלם כאילו שברו בידושסלוק הכרים והכסתות גרם לו שישברוכן כל כיוצא בזה.

/השגת הראב"ד/ שסלוק הכרים והכסתות גרם לו שישבר וכן כל כיוצא בזהא"א [=אמר אברהםהרב פסק כן משום דדיינינן דינא דגרמי [=משום שאנו דנים (מחייביםבדין "גרמי"] ואין הכל מודין [=מודיםלו לפי שלא עשה בכלי שום מעשה.