יום שישי, 15 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - חישוב השנים האבודות - הפלת"ד

עו"ד נועם קוריס - חישוב השנים האבודות - הפלת"ד


חישוב השנים האבודות. בפס"ד גבריאל העליון הותיר שאלה זו למחוקק. הפיצוי אז היה מגוחך ללא פיצויים לתלויים לניזוק החי שקוצרה תוחלת חייו (שם היה הקושי העיקרי). החידוש באטינגר שגם בשנים שניזוק לא יזכה לחיות בין אם נותר חי ובין אם מת ישנה זכאות לפיצויים.
דרך חישוב הפיצוי בנוגע לשנים האבודות מובססת גם היא על חישוב הידות. יש חלק של משק הבית המשותף ובשנים האבודות בית המשפט ראה להוסיף ידת חיסכון. הדגשנו שחסכון איננו דווקא הכנסת כסף לקופת חיסכון אלא גם תשלומים למשכנתא וכיוצ"ב.
לניוק החי הייתה שיטת שחשבו להצמיד לו משפחה וירטואלית ,למרות שהחישוב שעשינו לתלויים הוא דינאמי – בהתחשב בגלאי 18/21 של התלויים. העניין שבעקרון גרם לתשלומים גבוהים יותר הוא בעיקר במקרים של רווקים או ניזוק חי שקוצרה תוחלת חייו, ואילו ידת החיסכון לא ייקרה משמעותית את הפיצויים.
בפס"ד פינץ דן השופט שפירא במחוזי (מבקר המדינה כיום). דובר שם ברווק שנהרג בגיל 20 לערך, והשופט שפירא הצמיד לו משפחה וירטואלית. בעליון זה נהפך ונקבע שיש לבחון את המצב המשפחתי הקיים של הניזוק. זה המצב ברגיל בחישוב פיצויים. כך למשל ראינו לגבי אלמנה שמתחילה לעבוד אחרי שבעלה נהרג בתאונה. זו ההלכה כרגע והמרצה מעלה שאלה זו כהרהור. ראינו שגם גובה השכר נקבע לפי השכר ערב התאונה אך אם ברור שהנפגע היה עתיד להעלות בשכרו – כן מביאים זאת בחשבון. כלומר לפעמים מביאים בחשבון נתונים עתידיים. פעם הייתה הנה שהרוב המכריע מתחתן ומקים משפחה, ואילו היום יש זרמים אחרים. אין ספק שהרבה יותר פשוט לפסיקה לצלם את המצב ערב התאונה. לדעת המרצה זה גם עניין של תמחור. העקרון שנקבע הרבה יותר זול מאשר להצמיד לו משפחה רעיונית. ברגע שיש משפחה רעיונית מנכים הרבה יותר.
השופט ריבלין גם אומר בפס"ד פינץ שאם נחיל את שיטת הידות יש ידת קיום, חסכון ומשק בית. על מה נפצה? הקיום והמשק הולך איתו, נשאר החסכון. זה גם ה30% שריבלין אמר מסיבות אחרות. נניח שנער בן 16 נהרג. יש חזקה של פס"ד רים אבו חנה שמכיוון שלא התחיל לעבוד נאמוד את נזקיו לפי השכר הממוצע במשק. אח"כ גוזרים 30% וזה ההפסד לעזבון. הנער היה עובד בגיל 21. מחשבים במשפט מגיל 21 עד 67 לפי 30% מהשכר הממוצע. עם זאת העליון ציין שם ששיעור זה עשוי להשתנות לפי בירור עובדות העניין. למשל אם נוכיח שרווק מסוים היה חוסך 70% מהכנסתו, ברמה העקרונית, ההצהרתית זה אפשרי אך המרצה לא מכיר פס"ד שחרגו מה-30% מאז פינץ.
המרצה מספר שכמה חודשים אחרי פס"ד פינץ אסף פסקי דין רבים מלפני פינץ ולא מצא פסיקה של 30%. הוא שאל על כך את השופט ריבלין והוא טען שכך הם נוהגים בעליון כשפוסקים סכום חלקי. לדעת המרצה 30% חסכון זה המון והרבה יותר מהחסכון האמיתי של רווק ממוצע כיום, בטח כזה שמקבל שכר ממוצע. מצד שני בית המשפט לא מחשיב את המשפחה הוירטואלית.
המרצה מספר במאמר מוסגר על דו"ח עתידי של וינוגרד הכולל המלצה להוריד את השיעור הריבית בהיוון של הביטוח הלאומי. המשמעות שהניכוי מהפיצויים יהיה הרבה יותר קטן כתוצאה מהיוון וכך התשלום לניזוק יהיה הרבה יותר גדול.
לסיכום ברווק אין ידות. פשוט נותנים 30% מהשכר (אם כבר החל לעבוד ניתן לטעון שזה השכר ולא השכר הממוצע במשק). מוסיפים בדר"כ 12% עבור הפנסיה (חלק הפרשות העביד) (מתוך הסכום אליו הגענו אחרי הפחתת 70%).  
פס"ד אורנית צרור: עד אז בית המשפט היה בודק מה תביעת התלויים ומה תביעת העזבון והתובע היה בוחר את הגבוה. בתביעת העזבון אתה חייב לנכות את טובת ההנאה שצמחה מהמוות.  פס"ד מיכל קידר – פס"ד של צבי טל (עם אור ודורנר) – הוא אמר שחלופיות התביעה אינה הגיונית. טען שמדובר בתביעות נפרדות ואין מקום לניכוי. דעת הרוב הייתה שצריך להשאיר זאת למחוקק וטל נשאר במיעוט. בפס"ד צרור אומצה דעת המיעוט של השופט טל וקבע כי פסיקת הגבוה יהיה רק לגבי הפסדי הכנסה ואין חילופיות גורפת בין תביעת עזבון לבין תביעת תלויים. פשט לשון 19(ד)בא להוסיף את תביעת העזבון על תביעת התלויים. התוצאה שפיצוי על כאב וסבל שהולך לעזבון לא מנוכה מתביעת התלויים. הוצאות רפואיות והפסד הכנסה לעבר (למשל הפסיד שנה מאז התאונה ואז נפטר) – חלקים אלו לא מנוכים. גם אובדן שירותים לא מנכים (השווי של עזרה של המנוח) בבית שנפסק לא מנוכה. זה סעיף שיכולים לפסוק בו מאות אלפים. מצמידים זאת לתביעת התלויים.
המסקנה: מתביעת העזבון לא מנכים פיצויים הנפסקים לתלויים בגין ראשי נזק שאינם הפסדי תמיכה. מה שמהווה הפסד תמיכה כן מנכים. אי אפשר לקבל פעמים פיצוי עבור כושר ההשתכרות של המנוח. תמיד התביעה לאובדן השתכרות בשנים אבודות תהיה קטנה יותר מתביעת התלויים – כי עוד יד מחלקת ידות למספר קטן יותר.
אם לסכם הקטע היחיד שיש בו חפיפה זה הקטע של השכר. בתלויים נקרא הפסד תמיכה ובעזבון הסד השתכרות.
אם יש זהות בין היורשים לתלויים יש לנכות רק אובדן השתכרות, לפי הסכום הגבוה. למשל אדם נהרג והשאיר אלמנה ושני ילדים.
אם אין זהות בין היורשים לתלויים – אלמנה וארבעה ילדים, מתוכם שני ילדים בגירים – חלק מהיורשים תלויים וחלק רק יורשים. יש לנכות מתביעת העזבון את תביעת התלויים, היתרה מצורפת לתביעת העזבון. מה האינטרס של היורש שאינו תלוי? חלקם הוא תביעת העזבון. האלמנה חצי והילדים חצי. 4 ילדים – שמינית. כל אחד מהבוגרים יקבל רק שמינית. תביעת העזבון תכלול כאב וסבל, נזק שאינו נזק ממון. אבל היא כוללת גם תביעה בדין אובדן שכרו של המנוח בשנים האבודות שמחושב לפי ידות רק בתוספת ידה. החלק של תביעת התלויים לגבי אובדן התמיכה מנוכה מתביעת אובדן ההשתכרות של היורשים. היתרה הוא רק ידת החסכון. זה החלק שיתחלק בין כל היורשים. ליורשים שאינם תלויים יש אינטרס שתלויים יקבלו פחות כדי שינכו להם פחות. זה קורה פעמים רבות בנישואים שניים שהילדים הקודמים גדולים בהרבה ואינם תלויים.  
תביעת העיזבון בשנים האבודות – מזהים קופה משותפת. שלב שני מס' ידות בהתאם למספר בני המשפחה (לרבות המנוח) בתוספת יש משק בית ויד חסכון. מחלצים שווי ידה אחת. מפחיתים מהקופה את יד המנוח וזה הפיצוי בגין השנים האבודות. יש ראשי נזק נוספים כמו כאב וסבל וזו תביעת העזבון בהגדרה. החלק של המנוח יותר קטן כי מחלקים ליותר ידות. לכן תמיד ישאר משהו לעזבון (כי לתלויים מנכים ידה יותר גדולה אז הסכום שיפסק לעזבון לגבי השכר יהיה גדול יותר)
למה בתביעת תלויים אין חסכון? אין תשובה ברורה כי אם זה נכון בשנים אבודות זה נכון גם בתביעת תלויים.
מה קורה כששני ההורים נהרגים יחד ונותרים הילדים. לפעמים יש חשיבות מי מת קודם אם אדם התחתן בשנית ואז חלוקת הירושה יכולה להשתנות. לגבי חישוב הפיצויים הילדים מקבלים את משק הבית וידת החסכון. אין כאן ייחודיות יוצאת דופן.
אלמן/אלמנה שנישאו בשנית:
ההלכה הייתה שאלמנה שנשאת בשנית מתבטלת התלות שלה. זו הייתה פעם ההלכה. מפנה לפס"ד ת.א. 1707/09 מיכלסון קלושניר. מצוין שיש לנכות את תמיכתו של הבעל השני מתביעת התלויים בגין הפסדי תמיכה. אם לא ננכה נטענה שמדובר בחיוב בפיצוי על נזק שלא נגרם בפועל. לעומת זאת, נקבע שאין לנכות תמיכה של בין זוג חדש מהעזבון.
למשל אישה שהתאלמנה – כתלוי 2\3. כעזבון 3\4. אם לא התחתנה מקבלת הכול. אם התחתנה עם מישהו שמרוויח יותר אין תביעת תלויים ואז לא ינכו כלום מהעזבון – אז לא עשינו כאן כלום לדעת המרצה. זו ההלכה היום. לדעת המרצה אין הגיון של לנכות מתביעת התלויים. זה לא עניינו של המזיק שהאלמנה נישאה בשנית. עקרונית יום אחרי התאונה היה צריך המזיק לשלם הכל.
גם אם האלמנה חיה עם ידוע בציבור – גם אבדה את התלות שלה בבעלה המת.
פס"ד שוקרון: לוקחים את הנתונים לפי מבחן האלמלא – אין להתחשב בהכנסת האלמנה בעקבות התאונה אם אלמלא התאונה לא הייתה עובדת (כלומר: אם עובדת רק בגלל התאונה). לכן לא מפחיתים זאת מהתביעה. בנוסף נקבע שם שיש כספים שאדם נותן לילדיו כמו באירועים משמחים ויש להוסיף זאת לפיצוי. בפועל המרצה מציין שבכל אופן העוגה אותה עוגה כך שזה לא משנה. המרצה עיר שזה גם מייצג כיצד הפסיקה הולכת לפי חזקות.
פיצוי על פי חזקות:
המרצה מציין חמש חזקות –
א.      חזקה לידות ומספר הידות (ההנחה שכל אחד צורך אותו דבר)
ב.      היעדר משפחה (דברנו על פס"ד פימץ)
ג.       השכר הממוצע המשק
ד.       גיל הפרישה כ-67
ה.      שיעור פיצוי 30% לרווק

המשמעות שבתביעות נזיקין פשוטות ניתן לקבל הכל לפי חזקות וזה נוח לכולם כי הכל יותר פשוט וקצר. פס"ד ע"א 610/75 אמנון רותם נ' נוף מקרה שהוכח שהכנסה כוללת של משק הבית שנבעה עקב פטירת המנוחה – הרבה יותר כסף הלך לקופת משק הבית המשותף. במקרה זה אושרה חלוקה לידות שלא לפי החזקות המסורתיות. 

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק.