חובות האישה לבעלה
עו"ד על משרד עו"ד נועם קוריס ושות:
נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק עו"ד נועם קוריס ביוטיוב עו"ד נועם קוריס בטוויטר עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
1.
"מעשה
ידיה"- מספיק מהתנהגות
כל מה שהיא מרוויחה בעבודה עובר לבעלה כי בתמורה לכך הוא נותן לה
מזונות. היא יכולה להגיד "איני ניזונת ואיני עושה"- המשכורת שלי אליי
ואל תיתן לי מזונות ממך. מעשה ידיה, נתון לשיקולה של האישה בלבד. ההיפך לא עובד.
2.
"מציאתה"
היא הולכת ברחוב, מוצאת 10 ₪ , זה של בעלה.
3.
"פירותיה"
אם אישה מביאה את הנכס והוא שלה, הבעל זכאי לפירות הנכס, למשל שכירות-
זה נכסי מילוג, אלו הפירות שאישה חייבת לבעלה. ביד"מ סידיס נ' סידינס שינה
זאת (בית דין מיוחד של שני שופטים ודיין רבני) ביה"ד האזורי פסק שהשכירות
שייכת לבעל. השופטים פסקו שנכסי מילוג של האישה ממועד הקרע כל הפירות שייכים לאישה
בלבד. חוק שיווי זכויות האישה תוקן – סעיף 5(א)(ג) קובע שהפירות שייכים לאישה.
הסעיף גובר ובד"ר חייבים לפסוק לפי החוק, נכסי המילוג הם של האישה על פי פירותיהם.
הבעל מחליט אם רוצה בתור נכסי מילוג או בתור נכס צאן ברזל.
4.
ירושתה -
בעל יורש את אשתו ואישה אינה יורשת את בעלה, לשם כך צריכים להתקיים מס' דברים:
מוות של האישה לפני הבעל, חוק הירושה קובע שאם יש צוואה הולכים לפי הצוואה ואז היא
נותנת למי שהיא רוצה, כיום נשים מורישות לילידים. אם לא השאירה צוואה החלוקה על פי
חוק הירושה, 50-50 אם יש ילדים. השאלה אם יש אחים וכו'. אם יש הסכם ממון הוא תקף
רק לחיים.
כלל הסעיפים הנ"ל לא מתקיימים בימינו.
התחלנו ישר לצלול לחיובים בין בעל לאשתו לפני שדברנו מי רשאי להתחתם
עם מי. יש היום הרבה מקרים בישראל שבהם אנשים מכירים זמן רב ורק לפני החתונה
הרבנות מסרבת. בעלי דת יכולים להינשא רק בנישואים דתיים. אין אפשרות כזו. חייבים
לצאת למדינה שבין נישואים אזרחיים מוכרים ע"פ חוק, להביא תעודת נישואים
מוכרתת ורק אז ירשם כנשוי. בבית הדין הרבני יש שוני גדול בין זוגות נשואים לפי
הדין האישי לכאילו שלא. עשרת החיובים בין בעל לאשתו שראינו – מחייבים רק לפי הדין
הדתי. בנישואים אזרחיים בית דין רבני לא מכיר בחיובים אלו. כך, אשה לא זכאית
למזונות לבעלה ולא צריכה להיות זכאים לשיטתם גם בבית משפט אזרחי – כי חוק לתיקון
דיני משפחה סעיף 2א שעניינו מזונות אישה קובע שיש לדון במזונות אישה לפי הדין
האישי שלה, ואם הדין האישי קובע שלא מגיעים לה מזונות – אין לה. כך גם לגבי ידועה
בציבור אמורים לדחות תביעה למזונות. אלא שבהמ"ש העליון הבין שיש כאן אפליה
ובפס"ד רסנו חייב דיני מזונות לידועה בציבור מכוח דיני החוזים. כמו שפרנסת כל
זמן הנישואים כך גם לאחר פרידה.
זה הביא למצב טוב יותר לידועה בציבור – לאישה בנישואים דתיים מגיעים
מזונות עד הגט. לידועה בציבור לפי הפסיקה מגיעים מזונות ללא מועד מסוים. אין עניין
של גט. רציונאל המזונות הוא שיקומי – כלומר הם אמורים להינתן לאחר הגירושין. יש
פסיקות שנתנו מזונות לנשים מזונות לכל ימי חייהן.
אולם יש שופטים בבהמ"ש לענייני משפחה (שילה, מקייס) שמנסים לתקן
את המעוות והתחילו לפסוק לנשים שהתחתנו לפי הדין הדתי מזונות אחר הגט. אין משהו
ברור שניתן לומר ללקוחה בבית משפט עד מתי יפסקו לה מזונות. שופטים פוסקים לפיה
ראות עיניהם. מסתמכים על נושא מזונות משקמים.
לכן, לדעת המרצה, מבחינה משפטית, עדיפים נישואים אזרחיים. נישואים
אזרחיים מבחינת ביה"ד הרבני – יחייבו גט לחומרה אך מבחינת מזונות המעמד הוא
כמו של ידועה בציבור. מכייון שהן נשואות מספק לא מתקיים המוציא מחבירו עליו הראיה
ולכן אין זכאות למזונות. אם ביה"ד הרבני מבין שאחד הצדדים שנשאו בנישואים
אזרחיים משתמש בגט לצורך סחיטת הצד השני הוא פשוט יבטל את תוקפם והם יהפכו
לרווקים. זה הבדל מהותי – לא ניתן למשוך את הצד השני, לפי קביעת ביהמ"ש
העליון, יותר מחצי שני.
מקרה אחר שנפתר בקלות – אם הבעל הפך צמח בת"ד, בנישואים אזרחיים
לא תהיה בעיית עגינות ויבטלו את תוקף הנישואים. בנישואים דתיים יש בעיה רצינית. בביה"ד
הרבניים יש שלוש גישות לגבי תוקף הנישואים – גישה אחת שאין תוקף בכלל (אין לשון
קידושין, עדים כשרים ועוד). גישה שניה שיש תוקף מוחלט (יש כוונה, טבעת, אין אדם עושה
בעילתו בעילת זנות). זוג נשוי לכל דבר. גישה ביניים פוסק שצריך גט לחומרא. תוקף
מספק. זה אומר שחייבים להתגרש במסגרת ביה"ד הרבני. אך מבחינת דיני מזונות לא
מקבלים מזונות כאמור. זו הגישה השולטת היום. אך אם מתועררת בעיה או צורך מיוחד –
עגינות, רצון להתחתן עם כהן ועוד – ביה"ד יקבע שאין תוקף.
היהדות מכירה רק בגט שניתן באופן מסוים. אם החוק יכיר בגירושין
אזרחיים זה יצור בלאגן עצום. כיום לפחות היתרון הוא שאין בעיית ממזרות כי הגט פותר
זאת באופן ודאי ומוכר ע"י ביה"ד רבני. ע"פ החוק כיום, גם זוג
חד-מיני יהודי שרשום כנשוי חייב להתגרש במסגרת ביה"ד הרבני. כי החוק קובע
סמכות ייחודי בענייני נישואים וגירושין. היה מקרה עם זוג נשים וביה"ד הרבני
אפילו לא הסכים לפתוח את התביעה כי יש כאן הכרה מסוימת. ואז אתה בבעיה. הם פנו
לבהמ"ש לעניני משפחה ופנה לחוק התרת נישואים שעוסק בזוגות מעורבים והקיש מחוק
זה. הזוג לא יכול להתגרש בבי"ד רבני ולכן הסמכות שלו. הן נרשמו כגרושות.
מעיר שרוב הפוסקים הספרדים לא נותנים תוקף לנישואים אזרחיים ואילו
הפוסקים האשכנזים נותנים תוקף. באשכנז זה היה רווח יותר וזה עניין תרבותי. היום
בלי קשר להרכב כולם ידרשו גט לחומרא.
נישואים רפורמים – אם זה היה אזרחי היה נדרש גט לחומרא כי זה מאוד
דומה לנישואים דתיים. הזוג לא נשוי. חוק יחסי ממון קובע חזקת שיתוף על זוגות
שהתחתנו אחרי 74'. החזקה אומרת שזה משותף ונטל ההוכחה על הטוען לאי השיתוף. מי
שהתחתן לפני ה1.1.74 וכל הידועים בציבור חלה הלכת השיתוף. בהלכת השיתוף אם אתה
טוען לשיתוף בנכס שרשום על שם הצד האחר אתה צריך להוכיח שיתוף. נטל ההוכחה הפוך –
הנטל על הטוען לשיתוף. אם במהלך נישואים יש דירה שרשומה על שם הבעל – לפי הלכת
השיתוף האישה תצטרך להוכיח שיתוף (הדירה נקנתה ממקורות משותפים, הבעל שיתף אותה
בנכס). לפי חזקת השיתוף הבעל יצטרך להוכיח שהדירה אינה משותפת. בנישואים רפורמים –
כידועים בציבור וחלה הלכת השיתוף.
המרצה סיפר שמייצג אישה בנישואים רפורמים ורוצה שביה"ד יכיר
בנישואים כדי שיחול חוק יחסי ממון, אלא שביה"ד הרבני לא מוכן לדון בנישואים
רפורמים, כי זה נראה כהכרה בנישואים אלה.
עובר לדבר על סטטוסים:
הסטאטוס נקבע על פי האבא, כאשר מדובר בנישואים מותרים. כלומר – חשובה
שאלת האבהות כדי להכריע בשאלת הסטטוס. העליון קבע ששאלת אבהות רק בסמכות
ביהמ"ש לענייני משפחה. רק הוא מוסמך לתת צו לבדיקת רקמות. בכל מה שקשור לשאלת
הסטאטוס אם כשר לבוא לקהל – סמכות ייחודית מכוח סימן 51 לדבר המלך במועצתו. זה
גורם להכרעות חלוקות לפי בתי המשפט ובתי הדין – יש אבא מוכר לפי כל אחד מהערכאות –
אבא לשאלת הסטאטוס ואבא לשאלת הכשרות. נוצר גם פער בין אבא ביולוגי לאבא משפטי.
כהן – אסור להתחתן עם 5 סוגי נשים: גרושה, זונה, חללה, גיורת, חלוצה.
כהן גדול יכול להתחתן רק עם בתולה וגם לא עם אלמנה. יש הבדל בין נושאים בטלים
לאסורים – בטלים לא היה כלום לכתחילה. לא קרה כלום. כמו אח ואחות. כל איסורי
עריות. קידוש אשת איש, אב וביתו ועוד. אלא נישואים בטלים ולא צריך גט.
לעומת זאת נישואים אסורים אלה נישואין שיהיו בתוקף כמו כהן וגרושה
למרות שהם אסורים. בי"ד רבני ישר יחייב בגט. הילדים יופיעו ברשימת פסולי
החיתון. גרושה – מי שניתן לה גט כדין.
היה מקרה של מישהי שהתגרשה לגט לחומרא בגלל נישואים אזרחיים. לימים
רצתה להינשא בנישואים דתיים. ביה"ד ביטל תוקף הנשואים הראשונים ואז אין תוקף
לגט שקבלה ואינה גרושה ולכן יכלה להתחתן עם כהן. זה יתרון למישהי שמתחנת בנישואים
אזרחיים אם תצליח להשיג את ביטול הנישואים האזרחיים – ניתן אח"כ להתחתן עם
כהן. אם כבר יש ילדים עם הכהן שכך יהפכו לפסולי חיתון זו עוד מוטיבציה לבטל
הנישואים הקודמים.
נישואים פרטיים – ביה"ד לא נותן לכך תוקף. דובר בכהן וגרושה
שהתחתנו באופן פרטי וביקשו תעודה מביה"ד הרבני. סורבו. בקשו פסה"ד
שמותרים להתחתן – גם סורבו. הגיע לעליון שפסקו שהרבני צודק – כל מסמך מכיר בתוקף
נישואים פרטיים. כדי למנוע תופעה זו לא הכירו. אך אם ירצו להתגרש צריך גט רגיל. כל
מקרהשל קידושים פרטיים בודקים את העדים ונותנים גט כדין. יש תוקף הלכתי, פחות
בתוקף מבחינת משרד הפנים כי לא מוכנים להכיר.
זונה – מי שאינה בת ישראל – לא יהודיה, או בת ישראל שמקיימת יחסי
אישות עם מי שאסורה להינשא לו באיסור השווה לכל. מישהי שקיימה יחסי אישות עם מישהו
שאסור לה להתחתן איתו – כמו אישה נשואה שמקיימת יחסי אישות עם גבר אחר. אשת כהן
שנאנסה, אפילו ע"י גוי – חייבים להתגרש. מרגע האונס הופכת לזונה. מישהי שקיימה
יחיס אישות עם גוי ולימים רוצה להתחתן עם כהן – אסורה לכהן כי נחשבת זונה. כל מי
שמקיימת יחסי אישות עם גוי הופכת לזונה.
שיעור שעבר התחלנו לדבר על סאטוסים – דברנו על כהן. הסברנו מי נחשבת
מבחינה הלכתית "זונה". לישראלית וממזרת אסור להינשא – אם קיימו יחסי
אישות אח"כ יהיה אסור לה להינשא לכהן. בפועל לא מתחקרים מי שמתחתנת עם כהן,
אך אם הדברים צפים לא יסכימו לרשום. חייבים להבחין נישואים/קידושין אסורים (פסולי
חיתון שמתחתנים בקידושים פרטיים) לבטלים. ניושאים אסורים הם בעלי תוקף הלכתי. אם
ירצו להתגרש יהיה חייבים גט מעיקר הדין ולא מחומרא. מי שירצה להתגרש יהיה בעל עילת
גירושין טובה. לעומת זאת, נישואים בטלים לא חלים מלכתחילה. למשל מישהו שמקדש מישהי
שנשואה לאחר. כיום בית דין רבני לא נותן תוקף לנישואים פרטיים ומאפשר להירשם
כנשואים. הוא גם לא ייתן פסק דין שמכיר כנשואים או כרווקים. הדבר היחיד הוא
שברישום הפנימי הוא מחשיב כנשואים וכשירצו להתגרש הוא יתן גט. יש כאן עניין של
מדיניות שלא רוצים לעודד את קיומם של נישואים פרטיים.
נישואים אזרחיים מקבלים תוקף בהתאם לחוק המדינה שנתנה את התוקף
למנגנון. בנישואים הלכתיים לא צריך את הממסד. מטרת הרבנות היא לעשות סדר, לפקח. באים
להגן מחששות שונים. היה מקרה של זוג שהתחתן כנשואים פרטיים ופשוט נפרדו וכשהאישה
באה להירשם היא התחתנה ונולדו ילדים. הבעל הראשון נזכר שהוא רוצה גט. כרגע יש בעיה
קשה של שני ילדים ממזרים.
טעות קלאסית של עו"ד של כהנים בתביעות גירושין היא לטעון שהאישה
זנתה תחתיו – כי כך הוא ישר חייב לגרשה והוא לא יכול להשתמש בגט כקלף משחק.
כהן וגרושה שהתחתנו – הילדים הופכים לסטאטוס חדש – חלל. והבת – חללה.
החלל אינו כהן ומותר לו להתחתן עם האסורים לכהן. חלל – ילד של כהן ושל מי שהתחתנה
עימו והיא אסורה לכהן. בנוסף – מי שמקיימת יחסי אישות עם חלל – גם היא מוגדרת
כזונה (ויהיה אסור לה להתחתן עם כהן). חללים מופיעים ברשימת פסולי החיתון במדינה,
כי בנו של חלל תמיד יהיה חלל.
למשל חלל התחתן עם לויה (מספיק יחסי אישות לא חייבים להתחתן). הבן חלל
והבת חללה. הבת החללה לא יכולה להתחתן עם כהן. אם הבת החללה מכירה ישראל – מותר
להתחתן. הילדים שלהפ – ישראל, כיוון שייחוס הולך לפי האב (כל עוד הנישואים
מותרים), והילדים כבר יוכלו להתחתן עם כהן. כלומר – חללות יכולה להיפסק כשמדובר
בבנות חללות. אך הבן החלל תמיד יביא חלל, גם אם היא מותרת לו. הולכים לפי האבא.
הכהן עצמו לא מתחלל אלא נשאר כהן. אם אחרי שקיים יחסי אישות עם גרושה
הלך והתחתן עם ישראלית שמותרת לו - הילדים כהנים. מי שקיימה יחסי אישות עם חלל
הופכת גם היא לחללה ולא רק בת כהן שהתחתן עם האסורה לו.
מציין שנידה ברשימת העריות אבל עדיין ילד שנולד כתוצאה מכך אינו נחשב
ממזר. הסטאטוס לפי האב. והאמא לא תהפוך לזונה. למרות שמדובר ביחסים אסורים.
לכהן גם אסור להתחתן עם גיורת. גיורת – מי שנולדה לא יהודיה. איך
מתגיירים? גבר: מילה, טבילה וקבלת עול מצוות. אישה: טבילה וקבלת עול מצוות. מי
שהתגייר הופך להיות יהודי אבל מקבל סטאטוס בפני עצמו – גר או גיורת (הסטאטוס
החמישי. הרביעי –חלל).
גר שהתגייר כאילו נולד מחדש ולכן משפחה של גוים שהתגיירו כולם באופן
עקרוני האב יכול להתחתן עם הבת, הבת עם הבן וכו'. הילדים לא יהיו ממזרים למרות
שאין כאן גילוי עריות. בפועל חז"ל אסרו זאת. אך אם למשל האב אנס את בתו אחרי
שהתגיירו - הוא לא יהיה ממזר. האב שהתגייר הוא ביולוגי אבל לא משפטי – אין קשר
משפטי משפחתי. לגבי גיור במהלך הריון – יש מח' ונוהגים לחכות עד הלידה ולגייר
אח"כ.
אם זוג התגייר ונולדה ילדה – האם מותר לה להתחתן עם כהן? לא. היא בת
גרים. לכהן מותר להתחתן עם בת גרים רק אם מעורב בה זרע ישראל, כמו גיורת
שהתחתן עם ישראל. ישראל שנולדה לו בת מנוצריה והבת התגיירה – נולה מחדש ולא נחשבת
כבעלת זרע ישראל.בן של גרים נחשב ישראל אך לא נחשב בזרע ישראל.
היה מקרה של זוג ישראל וגויה שנולד להם ילד. הייתה שאלה היכן הילד
ישאר (בבית משפט תביעה נגד הגירה). היהודי טען שהילד יהודי – הילד נימול והבעל טבל
אותו. למעשה הוא גייר אותו. נטען שזו שאלת סטאטוס ולכן הסמכות של ביה"ד
הרבני. ביה"ד ציין שברור שהנישואים בטלים. אומנם מבחינת החוק זה בעייתי להמיר
דת אך זה לא אומר שמבחינת הדין הדתי זה חסר משמעות. כי צריך שהאב או האם יגיירו
ואין קשר משפטי בין האב לילד. המילה ביום השמיני לא תופסת כי לא הייתה סמוכה
לטבילה. בשורה הסופית קבעו שהגירות אינה חלה כי יש לגייר קטן רק כשאביו או אימו
מביאים אותו להתגייר והיהודי לא נחשב כאביו.
[מרחיב על תרומת זרע – יש משולש של זרע, ביצית ופונדקאות. אם יש לך
שני מרכיבים אתה יכול לקבל מהמדינה אישור לשלישי. לכן ללסביות עדיפות מובנית על
פני זוג הומואים – כי יש להם שני מרכיבים ולהומואים רק זרע. לכם הם נוסעים
לחו"ל. לטענת המרצה יחס המשפט העביר לזרע הוא כאל חפץ. לכן ניתן להפקירו והוא
לא שייך ליהודי שמתחתן עם גויה והוא לא נחשב אבי העובר. יש פוסקים שסוברים שבשביל
קשר משפטי צריך כוונה שיוולד ילד ולא מספיק זרע. ולכן תרומת זרע בשביל כסף אינה
מקימה קשר משפטי בין התורם לבין הילד שנולד. במשפט הישראלי אם יש קשר ביולוגי תמיד
תהיה חייב בכל החובות המשפטיות ואין את ההפרדה הזאת]
גיורת – כאילו נולד מחדש. נתנו דוגמאות.
חלוצה – יש ייבום או חליצה. רק כשלאדם שנפטר אין ילדים ויש לו אח
והרעיון שהאח יתחתן עם האלמנה. הרעיון שחלוצה היא כמו גרושה 0 לכן היא אסורה לכהן.
בניושאין אזרחיים צריך גט לחומרא. האם צריך חליצה לחומרה? אכן יש טקס חליצה מספק.
ביה"ד יבוא לקראתה אם תרצה להתחתן עם כהן כי החליצה תהפוך אותה לגרושה ולכן
יבטל הנישואים. או אם החולץ מסרב לבצע הטקס. לפי סעיף 5 לחשבד"ר – סמכות
החליצה היא סמכות ייחודית לרבני כמו בנישואים וגירושין, כמו לגבי סרבן גט. אם בזמן
הפטירה אם הנפטר בהריון – האם האלמנה פטורה מחליצה? ממתינה ללידה. אם זו בת היא
אלמנה רגילה. אםנולד בן ממתינים עד גיל 13 ואז תתבצע חליצה. אם לא תחכה הילדים
אינם ממזרים. יש איסור אך לא מופיעה ברשימה העריות. יש חשיבות לקביעת רגע המוות –
האם הילדים או האב מתו קודם – אם קודם האב מת האשה פטורה מחליצה.
ללוי מותר להתחתן עם כל האסורות לכהן.
ישראל – כמו לוי, מה שמותר לו מותר לו. בכהןף לוי וישראל אין פגמים.
מעכשיו כל סטאטוס נוסף הוא עם פגם מסוים.
סטאטוס רביעי: חלל. סטאטוס בפני עצמו.
סטאטוס חמישי: גרים.
סטאטוס שישי: חרורי (מהמילה חור). עבד עברי יוצא לחופשי בשנת השמיטה.
אם רוצה להישאר נשאר עבד עד שנת היובל. עושים לו חור באוזן. היום אין סטאטוס זה.
סטאטוס שביעי: ממזר. מהי הגדרת ממזר? כדי שילד יהיה ממזר ההורים
צריכים להיות שניהם יהודים והתחתנו כדת משה וישראל. אם אלו נישואים אזרחיים יבטלו
את תוקף הנישואין. ילד מגוי איננו ממזר אלא ישראל לכל דבר (אך האימא זונה). זוג
שהתחתן והאב אינו יכול להוליד. האישה מקבלת תרומת זרע. האם הילד ממזר? יש מספר
גישות. גישה אחת – הרציונאל הוא למנוע מהאישה לקיים יחסי אישות עם גבר אחר כדי
לשמור על שלימות המשפחה. יש הסוברים שהזרעה שווה ביאה. רוב הפוסקים סבור שלא – הזרעה
איננה כביאה (יש שסוברים שגם הפריה, לא רק הזרעה – מביאה לממזרות). לכן כדי לצאת
ידי חובת כל הפוסקים ההצעה לקבל תרומת זרע מהפריה ומגוי.
הערה: לא לבלבל בין דת לסטאטוס. אמא יהודיה ואב מוסלמי – כפול דת.
השאלה איך לדון בדין האזרחי – היכן יתחנך, מה קורה מבחינת דיני המזונות – לכאורה
לא מגיע לו. ס' 3 לחוקלתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע שאם לנתבע יש דין אישי שאר
הוראות החוק לא יחולו. כאן הנתבע הוא מוסלמי. צריך ללכת לדין השרעי. התשובה היא
שלילית – הבן מוסלמי אך לא מתייחס לאביו, אא"כ האב יקח את הילד לביה"ד
ויכריז עליהם כילדיו. גם לפי המשפט העברי. לכאורה בהמ"ש לענייני משפחה לא
אמור לפסוק מזונות. המרצה מספר על מקרה של אמא נוצריה ואב יהודי – הילד חסר דת.
הולכים לפי הדין האישי של הנתבע. הנתבע טען שהוא יהודי ואין קשר בינו לבין הילדה.
בפועל נפסק שיש לתת מזונות במנותק מהדין האישי. לפעמים החובה לתת מזונות של האבא
גם אם האישה יותר עשירה. גם אם המשמורת שלו האישה פטורה לפי הדין האישי באופן
עקרוני אך חייבת מזונות מכוח צדקה. אך אם סדר הגודל של ההכנסה דומה – האב יחויב
במזונות.
הערה: לטענת המרצה במשמורת משותפת מפחיתים חלק מהמזונות. בתי משפט
היום בעד משמורת משותפת. אם האם תוותר על המשמורת המשותפת אך תדרוש שיהיו איתה
בחצי מהזמנים יפחיתו הרבה פחות (יש שופטים שכמעט לא מפחיתים בטענה שההפרשים
בהוצאות האמא הם אפסיים אם המשמורת תהיה מלאה שלה או משותפת). לכן גברים מעדיפים
היום משמורת משותפת בשביל ההפחתה.
המרצה מרחיב בהקשר זה שיש הבדל בין המשמורת – חלוקת הזמנים איפה הילד
יהיה, לבין האפוטרופסות – קבלת ההחלטות על חינוך הילד וכל החלטה מהותית אחרת,
כשההורים הטבעיים לעולם ישארו האפוטרופוסים ויצטרכו לקבל החלטה משותפת או להגיע כל
פעם לבהמ"ש ולדרוש את הכרעתו.
יש ממזרים שנולדים גם מאיסורי עריות – אב ובת אח ואחות. ממזר הוא
לעולם. ממזר או ממזרת שמתחתנים – הילד ממזר. ממזר עם ילדים מגויה ויתגיירו – יהיו
יהודים. ממזרת עם בן מגוי – הילידים ממזרים.
מקרה: זוג התחתתן בשנת 70' כדת משה וישראל. ב73' התברר לאישה שהאב לא
יכול להוליד. האישה הגישה תביעת גירושין בבי"ד רבני. האב ברח למונקו וסירב
לתת גט. האישה הכרה יהודי אחר וחיה איתו כידועה בציבור. נולדו שתיבנות. כאב נרשם
הבעל החדש. לימים הזוג נפרד וערכו הסכם פירוד שבו התחייב לשלם מזונות. ההסכם אושר
בביהמ"ש. 3 שנים לאחר הפירוד האישה קיבל מכתב מרשם הירושה – הבעל שברח נפטר.
האישה ויתרה על העזבון כי פחדה מעניין הממזרות. הרשם התעקש. התברר שהירושה הייתה
בגובה 80 מליון אירו. העוה"ד הציע לא להסתלק. הוגשה בקשה לצו ירושה. האחים
התנגדו וזה עבר לבית משפט וזה הועבר לשופטת שאשרה את הסכם הפירוד. עוה"ד טען
שהבנות הן בנות הנפטר והשני הסכים להסכם הפירוד כי גידל את הבנות במשך שנים. מכיוון
שעלתה שאלת ממזרות היועמ"ש היה מעורב והתנגד לבדיקת רקנות מחשש שהבנות התגלו
כממזרות. עד שנת 2000 ביצוע במדינה בדיקות גנטיות בלי צו בית משפט, בלי שום איסור
חוקי. בשנת 2000 חששו מבדיקות רקמות כי לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כל ילד שישי
אינו מהבעל. נחקק חוק מידע גנטי שמתיר בדיקת רקמות רק בצו של בית המשפט לעניינמ
משפחה (הסמכות נשללה מבד"ר – כי אין לבי"ד סמכות לאבהות. ומה אם דן בכך
אגב אורחא כשדן למשל במזונות ואב טוען איני האבא – היו ארגוני נשים שחשו
שבד"ר יעודד בדיקות ולכן הגבילו את סמכותו בעניין זה).
בע"א משנת 548/78 נעה שרון – רווקה שהתעברה מרווק ורצתה בדיקת
רקמות. לא היה חשש ממזרות. בהמ"ש פסק שלא ניתן לכוף כי זה פולשני, אך יש כאן
תוספת ראייתית נגד טענתו של המתנגד. העירו שם שגם אם הנבדק יסכים לבדיקה לא יאשרו
כשיש חשש לממזרות. מאז לא אשרו בדיקות כשהיה חשש ממזרות. ע"א 5942/92 פלוני
נ' אלמוני – הדברים שנאמרו כשהערה הפכו להערה מחייבת. משנת 92' כך מכריעים בתי
המשפט באופן שיטתי. ב-06' נפל דבר- כל הצדדים ביקשו בדיקת רקמות כי טענו שהמאהב
הוא האבא ולא הבעל (אם המאהב לא היה מודה הבעל היה נאלץ לשלם מזונות למרות שלא היה
האב). ניתן להצהיר על אבהות עד גיל שנה. אחרי שנה חייבים בדיקת רקמות.
